אלוהי צבאות אינו אלוהי

בימים אלו, שעלייה להר-הבית בירושלים חבקה בחובה איום במימוש של מציאות מדממת רוויית אלימות מילולית, אני תוהה ושואל, האם יאה להביע זיקה להר-הבית ואהבה לאלוהי הר-הבית תוך הבעת ביטויי אלימות מילולית משני הצדדים. לצערי, בימים אלו זיהיתי ביטויי זיקה עזה בציבור היהודי וגם בציבור המוסלמי לֶאֱלוֹהֵי צְבָאוֹת גָּדוֹל וְנוֹרָא. אני מסרב להימצא בקרבת אלוהי צבאות, כי הוא אינו אלוהי. אני גם מסרב להצטרף למבקשים כל אחד מאלוהיו, שישמיד את זולתו, אלה עם קוראן בידיהם ואלה עם חומש בידיהם.

לצערי, אני מוצא שיתוף פעולה צורם בנעימות צרחניות בין המאמינים וספר קוראן בידיהם ובין המאמינים והחומש בידיהם. אני מסתייג מציבור דתי יהודי ומציבור דתי מוסלמי, הסוגדים למלים, שיש בהן פתרונות צבאיים, אלה בשם אלוהי צבאות נוקם ונוטר עדוי בפסוקי קוראן, ואלה בשם אותו אלוהים עדוי בפסוקי חומש.

אני בדרכי שלי צועק - אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת אֵינוֹ אֱלוֹהַי! אֵל קָנוֹא וְנָקוֹם אֵינוֹ אֱלוֹהַי! אֲנִי רַק עִם אֱלוֹהֵי שָׂדַי, אֲנִי רַק עִם הָאֵל הָרָחוּם וְהֶחָנוּן וְרַב הַחֶסֶד. אני רק עם האלוהים, שקדושת החיים היא המנווטת את ההולכים לאורו, ואין לי חלק על האומרים טוב למות בעד ארצנו ואלוהינו. אל העולים להר-הבית אני מבקש להעביר את צעקתי הדוממת: "סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהילים פרק ו' פסוק ט') בתקווה שבמרומים נשמע קולי ו"שָׁמַע יְהֹוָה קוֹל בִּכְיִי, שָׁמַע יְהֹוָה תְּחִנָּתִי" (שם, פס' י')

בַּעֲצִימַת עֵינַיִם לָגַמְתִּי מְלוֹא כּוֹס עַרְפִלֵּי חוּשִׁים מְדַדִּים
בִּצְחִיחֵי עֲרָבוֹת צְהֻבּוֹת, שֶׁעוֹד אֱמֶש הוֹרִיקוּ
מֵעֲלֵיהֶן שָׂרֵי צְבָאוֹת חֲמוּשִׁים דּוֹאִים,
מִימִינָן וּמִּשְּׁמאלָן צִבְאוֹת סַהֲרוֹנִים מְצַיְּתִים וּמַצְדִּיעִים
עוֹלִים לִנְדּוֹר נְדָרִים וְלִזְבּוֹח זְבָחִים
לַיְּהוָה צְבָאוֹת אֵל קָנוֹא וְנָקוֹם,
וַאֲנִי שָׁח לְעַרְפִלַּי - הֲסִירוּ אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת מִדַּרְכִּי
לִבִּי לא יוֹצֵא לְמֶרְכְּבוֹתָיו וּלְחֵילוֹתָיו.

אֲנִי מִתְחִנֵּן בִּפְנֵי עַרְפִלַּי
הֲבִיאוּ לִי רַק אֶת אֵל שָׁדַי, שֶׁהִתְהַלֵּךְ עִם אַבְרָם
בִּהְיוֹתוֹ בֶּן תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים.

אֲנִי מִתְחַנֵּן בִּפְנֵי עַרְפֶל שִׁכְרוֹנִי
סְעַד עוֹלָמִי רַק בֶּאֱלוֹהֵי חֶסֶד וְרַחֲמִים
בְּאֵל חָנוּן וְאֵין עָוֶל בּוֹ,
בְּאֵל תָּמִים פָּעֳלוֹ וּדְרָכָיו מִשְׁפָּט.

אֲנִי מִתְחַנֵּן בִּפְנֵי עַרְפֶל שִׁכְרוֹנִי
הָבֵא לִי אֲפִילוּ רַק לְרֶגַע קַט
אֶת הַמְּנַצֵּחַ בַּנְּגִינוֹת לְאֵל שָׂדַי
רַק קְחוּ מִמֶּנִּי אֶת הַמִּלִּים וְאֶת הַלַּחַן שֶׁשָּר
חֲרוֹן אַפּוֹ שֶׁל אֱלוֹהֵי צְבָאוֹת גָּדוֹל וְנוֹרָא
הוּא לֹא אֱלוֹהַי
וְשִׁירוֹ לֹא שִׁירִי.