ה-7 באוקטובר - אינו מזכיר את השואה

אנו במדינה שלנו ולא חסריי אונים, ואם ניישם את לקחיי השואה- אנו נתגבר.

אני מודע לכך כרבים אחרים כי הטראומה שבה אנו עדיין נמצאים כתוצאה מאירועי ה-7 באוקטובר היא כה עמוקה שהיא מזכירה לנו את השואה. לא זו בלבד שבציבור יש תחושה כזאת אלא שיש גופים ואישים חשובים שמכירים היטב את הנושא, אשר חושבים על עיצוב זיכרון השואה בראי השבעה באוקטובר. עד כמה שידוע לי זה אמור להיות הנושא המרכזי לציון "יום הזיכרון הבינלאומי לשואה" באו"ם ב-27 בינואר.

יש כאן כוונה טובה לרענן את הזיכרון. אלא שהזיכרון לא ניצב כאנדרטה. הוא ציווי למעשים טובים כדי ששואה כזאת לא תישנה. אלה תמיד חייבים להיות על סדר היום ובמיוחד בחברה שלנו שהצמרת השלטונית בה גרמה לסיאוב ולערעור ערכים שאמורים היו להיות נר לרגלינו בעקבות השואה. אפשר ואילו לקחי השואה היו מיושמים על-ידי החברה הישראלית במהלך השנים לא היינו מגיעים אל ממשלה זאת שעושה להפך - זילות השואה. לאחר ה-7 באוקטובר יש מקום לחשבון נפש ולמעשים שיהיה בהם הגשמת ציווי הזיכרון. אם נעשה זאת - אז נתגבר.

זה מזכיר לי כי בשנות החמישים המוקדמות כשהייתי שליח לתנועות הנוער בארה"ב עשינו טיול לאורך המדינות במזרח, מווירג'יניה בצפון דרך הקרוליינות וג'אורג'ה ועד לפלורידה בדרום. פה ושם שמנו לב לצידי הדרך בשדה לבן ענק ונקודות שחורות פזורות לאורך ולרוחב. זה היה שדה כותנה והנקודות השחורות - נשים וגברים שחורים שלקטו אותה מהשעות הקטנות של הבוקר ועד לחשכה. עבדים בשכר זעום. לפנות ערב התעכבנו באחת העיירות ועוד בטרם נכנסנו פנימי הגיעו אלינו הקולות הנפלאים וההרמוניים של שירי הגוספל. והשחורים בארה"ב ובאפריקה, שממנה הגיעו לעולם החדש כעבדים, ידעו לשיר בכמה קולות וללא תווים. שיריי אמונה, שירי בשורה. כזה היה השיר "אנו נתגבר"

we shall overcome
We shall overcome
We shall overcome, someday

Oh, deep in my heart
I do believe
we shall overcome, someday

אנו נתגבר, אנו נתגבר - יום אחד. עמוק בלבי אני מאמין שאנו נתגבר.

לימים מנהיג השחורים הגדול מרטין לוטר קינג השתמש במילים אלה בנאום המפורסם "יש לי חלום".