לב כבד, לב שלם, בלי לב

היועץ המשפטי, ד"ר אביחי מנדלבליט התבטא בפרפרזה לאימרה הנודעת שאין דבר יותר שלם מלב שבור. הוא אמר כי החליט להאשים את בנימין נתניהו בלב כבד אבל גם בלב שלם.
אחר כך הופיע ביבי ודיבר כאחרון הפוחזים בכיכר העיר. מי זייף? מי הטעה? הרי יש עדויות ויש הקלטות ויש הוכחות-לכאורה. ביבי נאשם בשוחד ובמרמה ובהפרת אמונים. הוא עבריין, לכאורה, עדיין עם חזקת החפות, עבריין כבד לכאורה.

כפי שאמר סמואל ג'ונסון ה"פטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל". זה חל עתה על ביבי. כאילו הוגה הדעות מהמאה ה-18 הכיר את ביבי. אילו ביבי היה פטריוט אמיתי היה מתפטר עכשיו גם אם הוא חף מפשע. הוא היה אומר, כמו האם האמיתית במשפט שלמה, שרווחתו של העם היהודי בארצו יקרה לו ואינו רוצה להכביד עליו. לפיכך הוא מסתלק עד שתוכח חפותו ואז יחזור בגדול.

אבל הוא יודע שהחפות שלו בעייתית. מה עם ה-16 מיליון שקיבל מהחברה המשפחתית? מדוע לא דיווח לשר הביטחון ולרמטכ"ל ולאלוף עמוס גלעד על ההיתר לשפר צוללות מצריות, ושיקר להם? וזה עדיין מחוץ לכתב האישום.

הוא המציא אויבים מדומים. רוני אלשיך, החוקרים במשטרה, שי ניצן. הבל, הבל, הבל. הרי יש הקלטות משיחתו עם ארנון (נוני) מוזס וברור מה הציע; הרי יש עדויות מטלטלות של שלמה פילבר, שאמש כבר הספיק להודיע באמצעות גיא פלג בערוץ-12 כי ביבי משקר באשר לעדותו, וכן גם בעניין ניר חפץ.

האבנים רותחות

משך שנתיים קראתי לו לעשות עסקת טיעון נוחה, שלמען האמת לא מגיעה לו. גדולים ממני יעצו לו, ביניהם ד"ר יעקב וינרוט המנוח. תחת זאת בחר בנאום בשני צלילים: הכרזת מלחמה מזה וסף של בכיינות מזה. כיצד לא נמצא מישהו שיציע לו לגלות איפוק עד מחר בבוקר לפני שיבקש לעצמו את כל מסכי הטלוויזיה להצהיר כי התקשורת מקפחת אותו?

נ.ב. עניין אישי: היה לי מזל. לא נגררתי למתוח ביקורת חריפה על מנדלבליט למרות שעד לרגע זה יש לי כמה תהיות באשר לעמדתו בסוגיית הצוללות. אמרתי לחבריי שתקפו אותו בחריפות כי לא מיצה את האשראי העומד לו. הוא עמד בציפיות בכבוד. גם אהוד ברק שלאחר מסע ביקורתי חריף החמיא לו הלילה. כך ראוי.

חייו לא יהיו קלים. אני זוכר מה עשו אנשיו של אהוד אולמרט למיכה לינדנשטראוס וליעקב בורובסקי והתקשורת האוהדת לראש הממשלה ההוא לפרופסור ירון זליכה נקי הכפיים. ימים קשים לפניו. אלה החיים בארץ. פוליטיקאים הורסים ושוחקים את שלטון החוק במקום לכבדו. ביבי בראשם והסוגדים לו אחריו.

ו"שוב כמו תמיד בארץ-ישראל/ האבנים רותחות./ האדמה אינה מכסה/ וקול דמי אחיי קורא אלי מן המיצר" (חיים גורי). זו נחמה פורתא. אנא עמוד בזה, מנדלבליט.

[פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]