|
|
היועץ המשפטי לממשלה הוא פקיד בכיר, הנהנה מעצמאות בתחום הייעוץ ובתחום תפקידו כראש התביעה, אך הוא כפוף מנהלית ומשמעתית לשרת המשפטים שקד, כשאר עובדי משרד המשפטים. כך כמובן גם דינה זילבר, שהממונה העליונה עליה בתחומי המינהל והמשמעת היא השרה ולא מנדלבליט. ולא רק הוא, אלא גם כל השופטים הם כאלה, שאם לא כן הוא והם הינם עובדי המדינה ללא שום כפיפות מנהלית, דבר שאין להעלותו על הדעת. כך, לדוגמה, שרת המשפטים מוסמכת לקבוע הוראות מנהליות בדבר התנהגות, אופן הכתיבה והטפסים, סדרי העבודה ושאר פרטם מנהליים. בתחום המשמעת כפופים כולם לנציב שירות המדינה, כשאר הפקידים, איש-איש לפי מעמדו ודרגתו. מכתבו של מנדלבליט הוא חוצפה מזוקקת והתנשאות כאילו הוא הריבון בכבודו ובעצמו, שכן לשרה יש סמכות לדרוש פיטורי כל עובד, ומנדלבליט כפוף אליה משמעתית. כמובן, לפני הפיטורים יש לערוך לעובד שימוע, אך השימוע יערך ע"י הגורם המפטר, כלומר השרה, ולא ע"ע הכפוף לה שמינה עצמו כממונה על השרה.
אילו היתה בישראל ממשלה ראויה לשמה, המקפידה על כבודה - שהוא כבודם של כל האזרחים - היה ראש הממשלה מכנס את הממשלה לישיבה מיוחדת ודחופה, לפיטורי היועץ המשפטי, ומודיע כי שר שלא יצביע בעד ההצעה - יפוטר, כפי ששרון פיטר את שני השרים שסירבו לתמוך בהליך ה"התנתקות" (ובג"ץ אישר כי ראש הממשלה מוסמך לכך). זוהי סמכותה של הממשלה, אך חוששני כי גם במקרה כזה יאמר מנדלבליט כי הוא לא מקבל הוראות מהממשלה, אלא רק מריבונו של עולם. אם שקד לא תגיש לממשלה הצעה דחופהף לפטר את היועץ בשל חוצפתו, היא-עצמה תהא אשמה בכניעה ובהתרפסות.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
משה מכנס, עו"ד
|
|
|