|
|
אני מאמין שאחמדינג'אד אוהב יהודים ורוצה בטובתה של מדינת ישראל, יותר משאני מאמין לחרטתו ה"כנה" של ניסו שחם. אילו התכוון שחם, בדבריו הגסים ההם, כפי שהוא מנסה כיום לשכנע את בבג"ץ, היה מפרסם מיד הודעת התנצלות ומבהיר כי דבריו הובנו שלא-כראוי. אילו באמת הובן שלא
יתר על כן, כאשר הועמד על כך שדבריו מוסרטים ומוקלטים לטלוויזיה, הפגין שאננות בנוסח "אני יודע, ולא איכפת לי".
חלפו כמעט שנתיים, וברוב "חוכמתם" של השר ושל המפכ"ל הועלתה מועמדותו של שחם לתפקיד סגן מפקד המחוז. כנראה, אין למשטרת ישראל מועמדים טובים מקצין לא-ראוי זה. או-אז התברר לשחם, כי מועמדותו לא תעבור בנקל, שכן חוגים רחבים - בשום פנים ואופן לא רק דתיים, כפי שמשתמע מדברי השופט ג'ובראן - מתעבים את דמותו של הבריון גס הרוח הזה, ויאבקו נגד מינויו.
לפתע, דווקא ברגע זה, נזכר שחם כי הוא "מתחרט" וליבו כואב על השגיאה שעשה ערב ה"התנתקות". כמובן, לחרטתו אין שום קשר, אפילו הקל ביותר, לשאלת מינויו. הוא החל במסע שכנוע, במכתב לרב מרדכי אליהו ובפניות לאחרים. אם הרב שלמה אבינר המליץ לסלוח לו, אין זו השגיאה הראשונה שרב חשוב זה שוגה. השיהוי הרב בהבעת ה"חרטה" של שחם, שאינה אלא "חארטה", מעיד כמאה עדים על כך שנועדה אך ורק לסלול את דרכו לתפקיד ואינה קשורה כלל לצער אמיתי על מעידה חד-פעמית.
אגב, ככל הידוע לי, שחם לא "הכניס את היהודים להר הבית", שכן בתפקידו כמפקד תחנת הר הבית לא היה מוסמך להחליט החלטות כאלו. לעומת זאת, שחם רכש לעצמו שם של מי שעושה את רצונם של אנשי הוואקף ומוותר על כבוד ישראל וזכויותיה, כדי לרצות את שונאינו הללו.
שיילך שחם הביתה מהר, וימצא לעצמו נושאים אחרים לשפוך עליהם את גסות רוחו. בכך יושג מה שהיה צריך להיעשות, חמש דקות לאחר שאותו מופע של אלימות, הפרת החוק ושנאת הדתיים והמתנחלים שודר בטלוויזיה.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|