|
|
לאחר עיון חוזר בדברים, אני מבקש להוסיף השלמה קצרה.
אני מודע היטב לפחות לחלק מהמחלוקות, ודומני שהן נותרות לפי שעה בעינן. ובכל זאת, אפשר להתנהל גם במחלוקת, אחרת.
להשלמת תאור התהליכים השוררים בעוצמות שונות ובתמהילים שונים במערכות היחסים המגדירות ומקיימות קהילות מאורגנות, אני מבקש להוסיף:
תפקיד עיקרי של הממשל המרכזי הוא לחזק את המענים לקיום ושימור האינטרסים הבסיסיים המשותפים לרוב האזרחים (למשל: מדינת לאום יהודית, הביטחון הלאומי, המשכיות ושימור העם היהודי). מלבד עצם ערכו של השימור, נועד לו תפקיד של שימור הקולקטיב כקבוצה דינמית בעלת מאפיינים משותפים יחודיים, שמתקיים בה מרחב פעולה סביר גם לקבוצות- משנה ולאינטרסים הפרטניים שלהם, כל עוד אין בהם משום קריאת תיגר על המהות המשותפת הכללית.
כאשר האינטרסים המשניים גוברים על המכנה המשותף, ישתנה אופיו של הקולקטיב מקבוצה הטרוגנית המתקיימת מתוך הסכמה לקבוצה הטרוגנית שמרכיב הזהוי העיקרי שלה מוכתב ע"י קבוצת הרוב. השינוי כזה פוגם אמנם בסולידריות הכללית, אבל מאפשר עדיין קיום בצוותא, עם רמת שביעות-רצון כוללת פחותה. קבוצות-מיעוט שאינן מקבלות את השינוי או אינן משלימות איתו, תאלצנה לפרוש מהקולקטיב או תופרשנה ממנו ביוזמת הזרם המרכזי.
לא ניתן לקיים לאורך זמן קולקטיב המושתת על אי-הסכמות בכל הנושאים המרכזיים של הקיום המשותף.
כך, למשל, מי שסבור שניתן לקיים מדינה יהודית בא"י שרוב אזרחיה ערבים, או ללא שליטה בירושלים ובהר הבית או או שחברה יהודית יכולה לכפור בתנ"ך ובשאר כתבי הקודש היהודיים ובעברית ולהשאר יהודית, לטעמי אינו מבין מההוא שח. היותה של היהדות מקרה מיוחד של שילוב בין דת, לאומיות, ותרבות ייחודיים מחייב תמהיל-יסוד ייחודי, אולם אין פרוש הדבר שכל היהודים "נבראים" באמצעות שטנץ אחד.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|