|
|
זכות קדימה להולכי רגל?
רוב התאונות הקטלניות עם הולכי הרגל קורות במעברי החצייה בתוך הערים כשאנשים חושבים שהשטח הצבוע לבן הוא של הסבתא שלהם. הם לא צודקים וגם מתים.
יעקב נצר *
במפגש בין כלי רכב להולך רגל, זכות הקדימה השמורה להולך הרגל מצטמצמת לזכותו להשלים חצייה בטוחה של הכביש, כאשר כבר החל בה. "זכות הקדימה" לא נועדה לעודד את הולך הרגל להתחיל בחצייה, כאשר לנהג אין טווח מספיק לעצירה בטוחה. לגישת המחבר, מתן זכות קדימה גורפת להולך הרגל מהווה פתח להתנהגות כתוצאה מאשליית בטיחות, ולא ליצירת תהליך חצייה בטוח יותר.
אחד המרכיבים החשובים בתחבורה מתבטא ב"זכות הקדימה". מונח זה מתייחס לעובדה המצערת, שהתחבורה מתקיימת במרחב פיסי משותף המהווה משאב מצומצם יחסית לביקוש. מכאן הצורך בניהול מיטבי של צריכת המשאב, כשהמשתמשים בדרך נזקקים לכלל אופרטיבי של סדר, מעבר או שימוש במרחב התנועה.
במקרים מסוימים הפתרון פשוט, חד- משמעי ונוקשה כגון: לרכבת זכות קדימה מוחלטת וללא סייגים. לעיתים הכלל מלווה בתנאים מפורטים: אמבולנס או רכב משטרה זכאים לעדיפות כאשר מופעל צופרם ואורותיהם מהבהבים. ברוב המקרים, הכלל המקובל דמוקרטי יותר וזכות הקדימה איננה קשורה למאפייני הרכב, אלא למיקום הזמני במרחב. בצורה זו כל משתמש בדרך זכאי לקדימות ברגע מסוים וחויב בוויתור ברגע אחר.
זכות קדימה פירושה המנעות מהמשך הנסיעה או התחלתה, כאשר על ידי פעולות אלה עלול הנוהג ברכב, הנדרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר, לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם.
כלומר: ויתור על ראשוניות במעבר, שאיננו מאפשר תנועה בו-זמנית של שני משתמשים בדרך, מוגדר בחוק הישראלי לגבי כלי רכב בלבד.
כשמדובר במפגש בין כלי רכב לבין הולך רגל, נמנע המחוקק, משימוש במושג בעייתי זה בעימות בין שני משתתפים שלהם תכונות תחבורתיות שונות.
כך נאמר בתקנה 64 א' סימן ט' של תקנות התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א 1966:
64. רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך
(ה) נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא ייכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב - יאיט הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת.
בתרגום פשוט, זכות קדימה ניתנת לרכב ואילו להולכי רגל יש לאפשר סיום חציה בביטחה. דהיינו, מתנהל דיאלוג בין הנהג להולך הרגל על מנת לאפשר לאחרון לחצות בבטחה. הבדל זה איננו מקרי ודורש התייחסות למשמעות השונה של המושג "זכות הקדימה" "ולאפשר לחצות בביטחה".
בבית המשפט מתקיימת זכות הקדימה לאחר מעשה, כשהשופט, קובע שרכב א' עבר בצומת לפני רכב ב' כדין או שלא כדין, ועל כן נתן או לא נתן זכות קדימה. זאת בניגוד להולך רגל שיכול ל"התחיל" חצייה, "להסס", "לעצור" ואפילו "לחזור אחורנית", תחום התגובות של הנהג מצומצם יותר. יתר על כן, הנהג חייב לקבל החלטות במועד מוקדם יותר בזמן ובדרך ביחס להולך הרגל ותמיד כאשר קו נסיעתו הינו לפנים, ימינה, או שמאלה.
כשהנהג מגיע לצומת ורואה רכב נע מימינו או משמאלו, הוא יכול לקבוע שמדובר במתחרה על המרחב המשותף על סמך תנועתו של רכב זה, והזכות ניתנת עוד לפני שהרכב האחר נכנס בכלל לתחום הצומת. לפיכך, כלפי רכב בתנועה יכול הנהג הצופה לבצע שגרת החלטות, המשקללת את דרישת החוק הקובע למי יש זכות קדימה. שיקולי הנהג הם, בין היתר, פער הזמן ודרך המשוערת להגעת הרכב המתחרה, וזאת מבלי לגרום לו להאטה וס
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
יעקב נצר
|
|
|