|
|
תודה על המחמאה, אך אינני מסכים לשתי טענותיך:
1. זכותו של כל נאשם היא שלא להודות באשמה, גם אם ביצע את העבירה. על פי מבנה המשפט, בישראל ובמדינות רבות אחרות, חובת התביעה להוכיח את האשמה ולא חובת הנאשם היא להוכיח כי הוא חף מפשע. תפקיד הסניגור אינו לריב את ריבו של הציבור, אלא להגן על זכויותיו של הנאשם - ובהן נכללת אותה זכות שתיארתי לעיל. תשובת הנאשם, גם בבואה מפי הסניגור בשמו, אינה חייבת להיות שקרית בנוסח "לא עשיתי", אלא "אינני מודה". לפיכך, אין פסול בעמדת הסניגור, אשר הנאשם הודה בפניו כי ביצע את העבירה אך דרש שלא להודות אלא להניח לתביעה למלא את חובתה. אכן, אם מצפונו של הסניגור עובד שעות נוספות באותו עניין, זכותו היא להתפטר מהייצוג, ובמקרה כזה ברור כי עליו להימנע מחשיפת המידע שקיבל מלקוחו. מקובל להודיע, במקרה כזה, על "חילוקי דיעות" או על "אי הסכמה" בינו ובין לקוחו, ללא פירוט.
2. הביטוי "אי אפשר להגזים בהערכה", שייתכן כי מקורו בלעז, משמעותו היא זו: "ככל שנגדיל את אומדן ערכו של העניין, לא תהא בכך הגזמה". אינני רואה כל פגם בביטוי זה, או עדיפות על-פניו לביטויים האחרים - הנכונים - שהצעת.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
משה מכנס, עו"ד
|
|
|