|
|
בית המשפט מקדם את פשיעת משטרה
אמרה בכתב שניתנה על ידי אדם מחוץ לכותלי בית המשפט, הינה בבחינת עדות מפי השמועה ועל כן זוהי עדות פסולה אשר איננה קבילה כשלעצמה, על מוסר העדות לחזור על כך בדיון בבית המשפט ולעמוד בחקירה נגדית. בפועל בית המשפט פסק תוך קבלת עדות חוץ במקרים חריגים. כך נהג בית המשפט לקבל כראיה אמרה בכתב שניתנה מחוץ לבית המשפט בהליך פלילי אף אם נותנה אינו עד במשפט, אם שני הצדדים הסכימו לכך ותוכן האמרה לא היה שנוי במחלוקת, ובתנאי שהנאשם מיוצג על ידי עורך דין. השופט ביה"מ העליון חיים כהן, שאף להרחיב חריגים אלו ומטעם המחוקק "לשימוש שיפוטי הולך ורחב בהודעות שנמסרו לחוקרי המשטרה" – כך על פי טענת המשטרה. המטרתה המוצהרת: "ייעול" ההליך המשפטי וחיסכון בזמנם של בית המשפט ושל העדים והצדדים... כלומר "השופט הדגול" חיים כהן (זה שדאג לזכויות אזרח ואף הקים תנועה בשם זה) טען שזוהי דאגה גפ לצדדים ולעדים ש"חוסכים בזמנם". כך קובעים גורלות בלא מתן זכות טעון בסיסית. בכך ביטל את זכותו של הנאשם לקבל את יומו בבית המשפט, לשיטתו של חיים כהן זהו בזבוז זמן לשמוע עדותו ומצדו בזבוז זמן להשמע.
בשנת 1980 תש"מ התוסף לדיני ראיות סעיף 10א . הסעיף מאפשר לקבל 'אמרת חוץ' של עד במשפט פלילי כראיה לאמיתות תוכנה. לדוגמא לקבל את הנכתב בעדות המשטרה ולהעדיפו על פני חקירת עד גם אם העד מכחיש אותה. סעיף 10א לפקודת הראיות מטרתו להכשיר גרסה שהמשטרה מסרה בשם עד בחקירתו מחוץ לכותלי ביהמ"ש ואף להעדיפה על פני עדותו בביהמ"ש. הסיבה לטענת המשערכת המשפטית שסעיף זה נוסף עקב השפעה פסולה על עדים אשר באיומים שוכנעו לא למסור גרסתם בבית המשפט. עדי מפתח במשפטים פליליים מסרו גרסא שונה בתכלית מהגרסא המפלילה אותה מסרו במשטרה, או שהעדיפו לשתוק. התובעים היו אובדי עצות. בהעדר ראיות נוספות - די מוזר שבכל כך הרבה מקרים העדים לא הובילו לראיות, הנאשמים זוכו ויצאו לחופשי. הרי חשודים במעשים פליליים כדי שלא יאימו על עדים נמצאים במעצר. אם העדים בכל זאת הם מאוימים כנראה שאין מדובר באותם עבריינים בלבד אלא בארגון פשע. המשטרה טענה עוד בשנות השמונים שאין בארץ אירגוני פשע והפשיעה היא של יחידים או קבוצות קטנות. בעולם מתמודדים עם בעית סיכון עדים גם בעזרת שמירה עליהם, בארץ אין שמירה על עדים ונעשה שינוי חוקי גורף, עדים דוברי אמת בדרך כלל יכולים להוביל לראיות ממשיות , ואם לאו או שעדותם נגבתה בלחץ משטרתי או שהמשטרה לא טרחה לאסוף ראיות, כפי שקורה תכופות ועל כן הפרקליטות לוחתצת על הנאשם להגיע להסדר טיעון כי אין בידה הוכחות ממשיות. לפתור בעיה זו בדרך של קבילות מוחלטת של העדות כפי שמוסרת אותה המשטרה היא לאכוף פתרון הפוך מהנדרש. המשטרה הפכה למבצעת חקירות אינקויזיטוריות ועל איסוף ראיות היא תכופות מותרת.
כאשר העדות היא על אחרים יכול אדם ממניעים פסולים למסרה ואם הוא חוזר בו בכנות, הרי שלפי סעיף זה בית המשפט לא יקבל זאת. במקרים אחרים יתכן כי למשטרה יש חשדות ואולי ממצאים לא מספיקים והחוקר ישנה גרסת העד בצורה שתתאים למשטרה. המשטרה למרות הכרזותיה אינה נוטה תמיד לבדוק כיונים רבים אלא מחליטה על חשודים מסוימים ובונה תרחיש מתאים, או לחליפין בודקת כמה כיונים לודא על מי הכי קל לטפול אשמה. סעיף גורף כזה הוא בעיתי הן כאשר העדות נמסרת אודות אחרים, וקל וחומר כאשר העדות היא מחקירת החשוד על עצמו שהיא שונה בתחליט מחקירת עדים אודות אחרים. החשוד אף פעם אינו מגיע למשטרה מרצונו החופשי אלא נקרא וחייב להתיצב ויש עליו כבר חשדות, החקירה ומסירת העדות מתנ
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|