|
|
או גשר, יודעים כולם מי המהנדס שכשל, ואם הועמד לדין.
כשמטוס נופל, שמו של הטייס נודע ברבים,
כשרופא מפשל, הוא לא נותר אנונימי.
אלו מקצת דוגמאות לתחומי עיסוק שיש להם נגיעה ישירה בחיי אדם.
כזה הוא גם מקצוע המורה לנהיגה. אבל בניגוד לבעלי מקצוע אחרים, הוא נותר אנונימי גם כאשר מי מתלמידיו נהרג בתאונת דרכים.
צריך לקיים סטטיסטיקה פשוטה, שבה מצמידים לכל הרוג את שם בית הספר שלמד, את שם המורה ושם הבוחן.
האנשים האלה אינם יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם, ולומר ידינו לא שפכו את הדם הזה.
כל מי שקיבל לידיו נהג צעיר בעשורים האחרונים יודע איזו רמה מזעזעת של נהיגה הם מפגינים. עפ״י החוק הקיים, כל אנאלפבית או דיסלקט או דיסגרף שזוג עיניים בראשו מוכשר להוציא רשיון, כאילו מדובר ברשיון לבסטה בשוק. רמת הנהיגה ההתחלתית הנמוכה מטילה אחריות יתר על המבוגר המלווה, שבעצם צריך לבצע מחדש את עבודת המורה, שתמורתה שולמה בכסף כבד.
סטטיסטיקה כזו תגרום למורי הנהיגה לסנן טוב יותר את תלמידיהם ולשלח מעל פניהם את אלה שבעליל יהוו סכנה לציבור ולעצמם. אז ורק אז נראה ירידה משמעותית במספר התאונות והנפגעים.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
ישראל עם רם
|
|
|