|
|
לחלוקה, היא מעוותת. בן גוריון רצה בחלוקה, הוא לא רצה בארץ ישראל, זו היתה אילוץ בשבילו, יעיד מעריצו, שבתי טבת:
"לאחר שקמה מדינת ישראל התפתחה כעין תחרות מי מהשנים ראה ראשון בפתרון החלוקה פתח-הצלה לציונות המדינית וכביש מהיר למדינה, וייצמן או בן גוריון.... עמל חייו של ויצמן עד כה לא היה כלל מוקדש לפתרון ממין החלוקה. לו יוחסו הדברים האלה לבן גוריון היה להם בסיס איתן יותר. שכן, רעיון החלוקה היה גלום בתפיסתו הציונית מראשיתה וחזר והופיע בכל אחד ואחד מגלגוליה...." (שבתי טבת, הדרך לאייר).
היה זה בן גוריון שהפיל את ירושלים, יהודה, שומרון ובנימין לידי הלגיון הערבי (בפיקוד בריטי), ואת כפר דרום, הנקודה היחידה שעמדה בפני פלישת המצרים, לידי מצרים, היתה זו נקודה של שומרי מצוות, ואלה היו שנואים על בן גוריון, בערך כמו אנשי חירות, שאת מושבתם - משמר הירדן - הפיל לידי הסורים, כשהוא מסכן את כל הגליל. הסורים הגיעו לגשר בנות-יעקב, לאחר שבן-גוריון דאג לכך, שהמכשול - משמר הירדן - יוסר מדרכם.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
חנה שרה
|
|
|