|
|
נתניהו, או כל מנהיג ישראלי בדרג של ראש ממשלה, נתון במלכוד מובנה: הוא יכול לתת תמונה ברורה למדי של "מה לא", אבל מנוע מלדבר על "מה כן". הסיבה היא שה"כן" הזה יסבך אותו דיפלומטית עם בית המלוכה ההאשמי, משום שהאופציה האלטרנטיבית, והנוסחא היחידה לפתרון במזה"ת, היא מימוש פורמלי של העובדה שירדן היא המדינה הפלסטינית.
בינתיים מי שמדבר בגלוי על האופציה הירדנית הוא רק מי שאינו מסתכן בקלקול היחסים עם המשטר ההאשמי. אלו הם קודם כל הטוקבקיסטים בבלוגוספירה, ואותם חברי כנסת שממילא הסיכוי שיצעדו על שטיח אדום בארמונות עמאן אפסי ומטה. אבל האופציה הירדנית חייבת להיות מונחת כאיום וכחרב על צווארם של הפלסטינים. זהו הג'וקר בחפיסת הקלפים של ישראל, ולו משום העובדה שההיגיון שבנוסחא זו הוא כה מוצק ואפשרות הביצוע שלה כה קלה ולא מסובכת, שצריך אדם להיות בעל ליקוי שכלי ברמה מתקדמת (או אנטישמי חסר תקנה) כדי לשלול אותה.
את נפלאותיה של האופציה הירדנית ראינו כבר בעניין שנשכח קצת. מי זוכר כיום שערפאת, ובעקבותיו שורה של מנהיגים פלסטיניים, דיבר על "חלון הזמן המוגבל של אופציית שתי המדינות", ואיים עלינו במדינה דו-לאומית. לא הרבה אנשים שמו לב, אבל העלאת הקונטרה האולטימטיבית לאיום זה - אם כבר הפלסטינים מוותרים על מדינה, אז למה מדינה דו לאומית עם היהודים שנואי נפשם ולא עם אחיהם הפלסטינים בירדן - טאטאה את רעיון ההבל הזה במהירות הבזק מן השולחן.
אם יהיה אי פעם שלום ביננו לערבים, הוא יהיה אך ורק באופציה הירדנית. לא יהיה שום שלום אחר. את האמת הזו חייבים להפיץ בעולם - לא באמצעות גורמים רשמיים, הממולכדים בסבך יחסי החוץ של ישראל - אלא בידי הציבור הרחב ואותם כוחות פוליטיים ופרלמנטריים שיכולים להרשות לעצמם לצפצף על בית המלוכה ההאשמי, שאת מחיר קיומו ואחזקתו אנו משלמים בריבית קצוצה של מרורים.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
ע. הנביא
|
|
|