|
|
עוד לפני שכנסת-ישראל אימצה את חוקי המנדט הבריטי לשעת חירום ככתבם וכלשונם, והותירה על כנו הקולוניאליסטי אפילו את משפט המפתח "דבר המלך במועצה", וזמן רב בטרם חקקה היא עצמה את חוקי הר-ניר, אבל בשעה שהיה כבר ברור שמדינות ערב, אשר סיבכו את הפלשתינאים תושבי פלשתינא-א"י במלחמה לא להם, עומדות להפסיד במלחמה, לא שמות זין על הפלשתינאים ומפקירות אותם לגורלם -- פתח צבא ההגנה החדש לישראל בפעולות טרנספר מתוכננות בקפידה רבה יותר מהמלחמה עצמה;
הסיפור "חִרְבֶּת חִזְעָה" מאת ס. יזהר מייצג באיפוק גדול את כול הטרנספרים שבוצעו בתושבים הערבים שנותרו במדינת-ישראל בסמוך לאחר ההכרזה על הקמתה ואת כול הכפרים שננטשו חלקם מפחד נחת זרועו של צה"ל ורובם בעקבות גירוש פעיל ויעיל או "פינוי זמני" באמצעות הבטחות-רמיה כפי שביצעה המדינה בתושבי איקרית ובירעם, למשל.
חלק מהכפרים הערביים הנטושים נמחקו מעל , עד שאפילו מוכתריהם לא יכלו עוד לזהות בוודאות את מיקומם, כמו שאירע מאוחר יותר, במלחמת ששת הימים, לכפר אחד, שהיה בסמוך למנזר השתקנים, ונעלם מתחת השמיים כאילו בלעתהו האדמה.
כהרגלה, לא נתנה מדינת-ישראל שום פיצוי ראוי לשמו על מעשי הנבלה שבצעה, ולמעשה לא נתנה פיצוי כלל; נבפוך הוא: היא המשיכה וממשיכה לרדוף את הפליטים הפלשתינאים גם בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
סובול עידן
|
|
|