|
|
גם של קירשנבאום וגם של אחרים (צדוק יחזקאלי, רון חכלילי, אבי מוגרבי שזה בעצם דוקודרמה, סמי שלום שטרית, אשרת קוטלר, אלי חמו ז״ל, מוסק, תומר היימן, מיקי חיימוביץ ועוד הרבה).
יש לא מעט במאי דוקו טובים בישראל. חכלילי, שעשה את הסדרה המופתית על סרטי הבורקס הוא אחד מהם. גם מוגרבי עושה דוקודרמות אדירות (זה לא ממש דוקו). אבל קירשנבאום הוא יחיד במינו.
הבעיה בדוקו שזה מועד לשיעמום. לעיתים אתה מכיר את הנושא, לעיתים זו סתם הרצאת פרטים משמימה. לעיתים זה הופך לאיזה פלקט שטחי. קירשנבאום תמיד מצליח למצוא בכל עניין איזו זוית מקורית, אותה הוא מלווה בהומור, עם הקשרים לא צפויים ואפילו דמיוניים לנושאים שכאילו לא קשורים. כל זה תמיד מלווה בעבודת צילום ועריכה משובחות ובקריינות שאינה משתלטת על הסרט (כמו שקורה הרבה לקוטלר המתלהמת).
גם מוגרבי עושה עבודה עם מאפיינים כאלה (זכורים לטוב יום הולדת שמח מר מוגרבי והסרט על אריק שרון), אבל אצלו זה יותר קל כי זה בעצם דוקודרמה, שזה בעצם דוקו אישי שבו הוא משלב בן דוקו ובדיון. אצל קירשנבאום זה רק דוקו. הכל אמיתי. הוא זה שהופך את זה בכשרון שלו לסרט דרמטי אמנותי.
זה לא שאין לו בעיות. לעיתים הוא הופך את הסגנון לעיקר. לעיתים הוא מאוהב בעצמו ומגזים במטפורות ובדימויים עד גרוטסקה. אבל איך אמרו בחמים וטעים? אף אחד לא מושלם. גם הוא לא, למרות שהוא במאי משובח.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
אני מוכן לנסות
|
|
|