|
|
עו"ד שטנגר,
בראש ובראשונה - טעות לשונית. לא "לכשעצמה" אלא "כשלעצמה".
במחשבה נכונה, לבטח תבין את הטעם שביסוד ביטוי זה.
טעות נוספת היא שאלת זהותו של השופט שידון בעניין בבית המשפט המחוזי. אומנם נכון כי, על פי הסדר המנהלי הרגיל והתקין, כל עוד השופט ג'ורג' קרא מכהן כשופט בבית משפט זה, ברור שהעניין יובא לפניו משום שהוא מכיר את התיק, והוא השופט המתאים ביותר לחזור ולדון בו ולהבהיר את הטעון הבהרה בפסק-דינו.
אך העניין אינו מוחזר אל השופט קרא כי אם אל בית המשפט המחוזי. השופט הוא רק האישיות המייצגת את המוסד, שהוא בית המשפט. אם השופט שכתב את פסה"ד פרש בינתיים מתפקידו או חלילה נפטר, יתמנה שופט אחר במקומו והוא זה שיפרש את הטעון פירוש, גם אם לא הוא זה שנתן את פסק הדין. יש טעם בהדגשת נקודה זו, שכן לא השופט הוא המרשיע והגוזר את הדין, אלא בית המשפט, שהשופט הוא זרועו הארוכה. היה זה השופט בוריס רפפורט ז"ל, איש חביב ונעים הליכות, שנהג לומר למפריעים לדיון: "אינך חייב לכבד אותי, אלא את הדגל ואת סמל המדינה שמאחורי". הוא צדק, וחבל ששופטים לא-מעטים אינם מבינים זאת והדבר פוגע במידת הענווה שהם חייבים בה.
לעניין ההגבלה המוטלת כיום על האפשרות לבקש רשות לערער פעם נוספת - הרשות לערער לערכאה שלישית כתובה בחוק מימים ימימה, ורק השופטים בבית המשפט העליון, במסגרת האקטיביזם השיפוטי הלא-ראוי שהנהיגו, צמצמו זכות זו במידה רבה מדי ופסולה (פס"ד חניון חיפה הידוע שלא-לטוב, ומאות פסקי דין אחרים שבהם צוטט ובכך נחסמה את הדרך בפני מתדיינים רבים). התירוץ המפוקפק בדבר יעילות הדיון והקטנת מספר ההתדיינויות, הביא לעשיית עוולות משפטיות במקרים רבים. אנו רואים זאת גם בהפעלת לחצים לא-ראויים על מתדיינים, והבהרה להם כי אם לא יסכימו לדרישת בית המשפט - ישלמו על כך בסכומי הוצאות חריגים ומבהילים. והאיום מופעל ביד קשה כאשר האיש אינו מבין את הרמז.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|