|
|
כבר אמר קודמי: "אם תרצו אין זו אגדה" (למרבה הצער מקבילו הפלסטיני נוהג לומר "אם תרצחו אין זו אגדה"). שוב: "לשנות את העולם" זה נשמע הזוי, "לנהל תרבות" זה נשמע מדעי. סוף מעשה בתודעה תחילה. איך אומרים: גם מסע של אלף מילין מתחיל במייל הראשון. הנה דוגמה ריאלית: למה שהאו"ם לא יחליט על רזולוציה לפיה הקריטריונים להטבות מס מוחמרות באופן קיצוני. מדינה שלא תעמוד בדרישות יוטלו עליה עיצומים: הטבות מס רק במקרים נדירים מאוד שיש בהם תועלת ישירה ומובהקת לשכבות חלשות (למשל מפעל אינטל בקריית גת), וזאת גם לתקופה מוגבלת של מקסימום 5 שנים! פתאום זה ריאלי. אם אובאמה מגיש הצעה כזו היא עוברת כמו כלום. מצד אחד לא חייבים לקפוץ מעל הפופיק, מצד שני לא חייבים להיכנס לפאניקה, להרים ידיים, להוריד את הראש, לחזור לתוך הקופסה הנעימה ולסגור את המכסה. בטרם אתה אומר נואש אני מציע לך שלב פשוט יותר: תודעה תחילה. הבה נעלה לסדר היום הציבורי את נושא תרבות השלטון על כל מרכיביו, לרבות הטריליונים שיכולים להציל את האנושות ובהצבעה דמוקרטית אחת העניים יכולים לקבל אותם, את הרעיון של איפוס הכלכלה והמשכה בגירסה מרוסנת עם איזונים ובלמים, מימדי השחיתות, מאפייני השלטון המושחתים והמטונפים, נזקיה האיומים של תרבות הקפיטליזם החזירי, וכו'. אחר כך נהיה קצת יותר חכמים, לא? דבר אחד בטוח: אם החזון אינו נראה מוזר, קשה, מפחיד, הוא לא חזון. הוא קיבעון. שמת לב עד כמה צנוע החלום שלי? כל שביקשתי הוא להעלות את נושא תרבות השלטון לדיון הציבורי. מדוע אני כה בודד בכך? מה פשעתי? למה האנושות היא ראש בטטה המתעקש לעצום עיניים ולא להבין את התחום? מדוע כל כך קשה לשכנע את המדע להפסיק להיות בור?
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
אהרון שחר
|
|
|