לא מעט רעיונות טובים אפשר למצוא על מדשאות הפקולטות לניהול. בין כוס קפה הפוך בקפיטריה לתחילת השיעור על "אסטרטגיה עסקית" מתגלגלות להן גם תזות מעניינות על מה שקורה ומה שיקרה בשוק המקומי.
ככה זה כשחלק גדול מהסטודנטים לתואר שני גם שוחים בביצה העסקית: עובדי חברות היי-טק, קרנות הון סיכון, משרדי עורכי דין ורואי חשבון מובילים, בתי השקעות ובנקים.
הסיפור המפתיע הבא מראה איך התאוריות שנזרקות בחדרי ההרצאות יכולות להפוך גם למציאות. לילי גלובמן, שמעבר להיותה סטודנטית היא גם מנהלת מחלקה כלכלית ב-ECI, ראיד חאג'-יחיא (שעובד בבנק לאומי), דורון סלע (סמנכ"ל כספים בקריסטל מוצרי צריכה) ורונן מדברי (ממיטב חיתום) הם ארבעה סטודנטים לתואר שני במינהל עסקים (MBA) במרכז הבינתחומי בהרצליה. בתחילת אפריל הם נדרשו להציע הצעה עסקית לאי.די.בי לרכישת חברה או מימוש נכסים. זו היתה עבודת סיום בקורס "היבטים אסטרטגיים במימון פיננסים" שהועבר על ידי ד"ר זהבית יוסף כהן ופרופ' אלי ברקוביץ. בתחילת הקורס עוד היתה יוסף סמנכ"ל כספים באי.די.בי ובהמשך עברה לתפקיד מנכ"ל אייפקס.
בצירוף מקרים מפתיע, פגעו הארבעה למסקנה אליה הגיעה גם נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי. ההצעה המוצלחת ביותר עבור אי.די.בי היתה רכישת השליטה בכור. הסטודנטים העריכו כי אי.די.בי, שכבר החזיקה אז ב-10% מכור, צריכה להגיע לאחזקה של 43.7%. ומה קרה במציאות? עם השלמת העסקה תחזיק אי.די.בי בכ-45% מכור. הסטודנטים העריכו את השווי הגלום בכור עבור אי.די.בי ב-1.27 מיליארד דולר. בפועל נעשתה העסקה לפי שווי של 1.26 מיליארד דולר.
"הם עשו עבודה מצוינת", אומרת יוסף כהן ומוסיפה כי בשנה האחרונה רכשה אי.די.בי 10% מכור, כך שרכישה אפשרית של אחזקות נוספות בכור לא היתה מנותקת מהמציאות. "ובכל זאת, העבודה מראה כמה החבר'ה האלה חריפים ולא היתה מביישת גם בנקאי השקעות בכירים". ברקוביץ מוסיף כי גם בעבר סטודנטים הציעו הצעות שהתממשו, אבל לא בטווח זמנים כל כך קצר. "במקרה הזה גם סמיכות הזמנים וגם הדיוק במספרים הפתיעו אותי".
הכותרת של העבודה שהוצגה בפני יוסף כהן וברקוביץ בשלישי באפריל היא כותרת העיתונים מהימים האחרונים: "הרכישה של כור תעשיות". אחרי שהם סוקרים את פעילות אי.די.בי והאסטרטגיה שלה, הם מנמקים בין השאר את שיקולי העסקה של אי.די.בי: צמצום גורמי סיכון (חשיפה גם לשווקים בינלאומיים), צמיחה חיצונית כבסיס להצפת ערך (רכישת חברת אחזקות ישראלית עם מאפיינים משלימים) ושליטה והשפעה (רכישת חברה עם פורטפוליו מגוון).
"אנו רואים בחברת האחזקות כור כמתאימה להירכש על ידי אי.די.בי", הם כותבים ומנמקים: "כור היא חברת אחזקות שממוקדת בחברות ישראליות מוטות יצוא, כאשר החשיפה לשוק המקומי מוגבלת. כור משקיעה בתעשיות בוגרות וטכנולוגיות מוכחות, בעלת מבנה פיננסי איתן, עם מינוף יחסי נמוך. לדעתנו, הנהלת כור ובעלי המניות העיקריים נחלו הצלחות חלקיות בלבד להציף ערך ולכן כור זקוקה לדם חדש".
בשלב ניתוח העסקה עשו הסטודנטים לכור הערכת שווי בשיטת הערך הנכסי נטו - סך השווי של כל חברה בה משקיעה כור בניכוי החוב נטו של החברה. לפי החישוב, חלקה של כור בנכסים שהיא מחזיקה היה 1.3 מיליארד דולר והחוב נטו 279 מיליון דולר, כך ששווייה נקבע על מיליארד דולר. כור נסחרה באותה העת בשווי של 760 מיליון דולר, כך שלפי מצגת הסטודנטים היה קיים בכור שווי נוכחי עודף של כ-30% שלא משתקף במחיר השוק. גלובמן, חאג'-יחיא, סלע ומדברי ציינו כי השווי המקסימלי לביצוע העסקה צריך להיות מיליארד דולר, פרמיה של 30% על מחיר השוק. עם זאת, הם העריכו כי השווי הגלום בכור עבור אי.די.בי הוא גבוה יותר - 1.28 מיליארד דולר. מאז תחילת אפריל כבר זינקה כור לשווי של כמיליארד דולר.
אחרי שיצחק תשובה כמעט סגר את העסקה עם כור, הציע דנקנר הצעה גבוהה יותר משל תשובה והעסקה נסגרה לפי שווי חברה של 1.26 מיליארד דולר - פרמיה של כמעט 30% על מחיר השוק. לגלובמן, חאג'-יחיא, סלע ומדברי יש גם הצעות לאי.די.בי איך לממן את העסקה. "הגיוס של המזומן יתבצע במספר אפיקים", הם כותבים, "גיוס חוב במכתשים אגן וב-ECI והצפתו למעלה כדיווידנד, מימוש נכסים שאינם מתאימים לאסטרטגיה של אי.די.בי כמו המניות באלביט מערכות, טלרד ושרתון מוריה ובמידת הצורך גם הנפקת חוב באי.די.בי".
