לא מדגדג את רפי גינת

לפעמים נראה שקשים הם חייהם של אנשי מחלקת הפרומו בערוץ 10. מצד אחד יש ימים שלוח השידורים נופל עליך כמו מתנה משמיים בדמות הריאליטי המושקע "הישרדות". במקרה כזה אפשר להבטיח את "ההרפתקה הגדולה ביותר בתולדות הטלוויזיה בישראל", להכריז שזו חוויה "מסעירה יותר מכל מה שהכרתם", ואפילו להצהיר על היצירה המודרנית החשובה ביותר בתולדות הקיום האנושי, ולהניח ש-20 חבר'ה חצי עירומים כבר יעשו את העבודה בעצמם.

אלא שיום אחד אחר-כך יכולה להגיע תוכנית כמו "שומר מסך". איש הפרומו שתפקידו הוא למכור לצופים המשועממים את התוכנית פותח את הליינאפ של המשדר ומגלה שהסיפור המרכזי עוסק בשני עבריינים שפיזרו צ'קים בלי כיסוי, קנו תמורתם מחשבים משומשים ולא שילמו את אלפי השקלים המובטחים ללא-מעט צעירים מתוסכלים.

"נשמע סיפור בנאלי משהו", יאמר לחבריו בבית-הקפה הסמוך למשרד, כמה דקות אחר-כך. "אבל במערכת התוכנית סיפרו לי שתלונת התחקירנים למשטרה היא שהביאה למעצרם של הנוכלים, וזו כבר זווית מעניינת", יתגאה.

אבל אז, כמעט בתמימות, ישאל אחד מיושבי השולחן, "לא היה לכם כבר עניין כזה? נו, הסיפור עם הפדופילים, של דב גילהר". "אהה, כן", יעיר חבר אחר בציניות: "זה היה ממש שיתוף פעולה חסר-תקדים בין התקשורת למשטרה". "אתה יודע", ירגיש איש הפרומו צורך להגן על מקום העבודה שלו, "למרות הביקורת שהתחקיר הזה ספג מצד כל מיני צדקנים שביקשו להפריד בין עבודת התקשורת לבין זו של המשטרה, הנושא הזה פשוט היה חשוב מדי מכדי שנוותר על תפיסת הסוטים האלה שמאיימים על שלומן של הילדות היקרות שלנו". "ומה המטרה הפעם?" יתעקש הציניקן. "גם אינטרנט" ישיב הפרומואיסט. "לקחו מסטודנטים כמה אלפי שקלים. תיעוד נדיר ודרמטי של מבצע תפיסתו של הנוכל ששיגע את המדינה. אמנון אומר שזה סיפור גדול, משהו ש'כלבוטק' היו שמחים לשים עליו את היד".

"נדיר? לא ממש", מתעצבן החבר שלא היה יכול להמשיך לשמוע את חברו מצדיק את עבודתו על-ידי שכנוע עצמי מוגזם. "דרמטי? אולי, בקושי", הוא ממשיך. "הנוכל ששיגע את המדינה? הרי הסופרלטיב המוגזם הזה רחוק כמו המרחק בין הכריזמה של אמנון לוי לבין זו של רפי גינת. ואתה יודע את זה!". איש הפרומו משתתק ומתכנס בעצמו. הוא מזמין חשבון וחוזר לחדר העריכה. יש פגישה עם אמנון עוד שעה על התוכנית של השבוע הבא.