תלונות אותן מגישים נוסעים בתחבורה הציבורית נגד חברות התחבורה הציבורית ומתבררות כמוצדקות מסתכמות ברוב הפעמים בקנס מינהלי למפעיל ובאפס פיצוי למתלונן. אופן התנהלות זה של משרד התחבורה יוצר מצב בו נוסעים אומרים נואש ואינם טורחים להגיש תלונות.

הצעת חוק חדשה אותה הגישו חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר מיהדות התורה וח"כ יריב לוין מהליכוד מבקשת לשנות את המצב, ולחייב כי לפחות 30% מסכום העיצום המינהלי שהוטל יועבר למתלונן על-ידי משרד התחבורה.

בתנאי המכרזים שהמדינה מפרסמת וההסכמים עליהם חתומים בעלי רישיונות לקו שירות להסעה באוטובוסים או מוניות, ישנו הסדר, לפיו בעל רישיון שאינו עומד בתנאי הרישיון, או שהוא עובר על החוק, ישלם למדינה פיצוי מוסכם, בסכום הקבוע במכרז או בהסכם. כך לדוגמה, בתנאי המכרז להפעלת תחבורה ציבורית באשכול אשדוד-יבנה-תל אביב, אותו תפעיל חברת אפיקים, נקבע, כי מפעיל השירות יידרש לשלם למדינה פיצויים מוסכמים, בשל אי-עמידה בתנאי הרישיון. דוגמאות לפיצויים מוסכמים שנקבעו: אי-ביצוע נסיעה – 2,000 שקלים חדשים, חריגה מלוח הזמנים (הקדמה או איחור) – 500 שקלים חדשים, אי-עצירה בתחנה – 1,000 שקלים חדשים, הסעה מעל 10 נוסעים בעמידה באוטובוס בינעירוני – 1,000 שקלים חדשים, אוטובוס מלוכלך – 500 שקלים חדשים, אי-הוספת נסיעת תגבור, בשל אוטובוס מלא בתחנת המוצא – 1,000 שקלים חדשים, עבירה על תקנות התעבורה – 1,000 שקלים חדשים.

עד לפני כשנתיים, משרד התחבורה העמיד לדין חברות תחבורה שלא עמדו בתנאי הרישיון, ואם בית המשפט הרשיע את החברות, העונש שהושת עליהן הסתכם בדרך כלל בקנסות בסדר גודל של עשרות אלפי שקלים חדשים לקופת המדינה, ובפיצוי שנע בדרך כלל בין 0 ל-1,500 שקלים חדשים, לאזרח שבעקבות תלונתו הוגש כתב האישום. הנוסעים היו למעשה עדים במשפט ולא צד, ומשרד התחבורה למעשה ניצל אותם כדי להשיג הרשעה, ובחלק מהפעמים אף לא דרש פיצוי עבורם.

בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי לפני כשנתיים, בוטל הצו שהסמיך את חוקרי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים לגבות עדויות ממתלוננים, ובעקבות כך הופסקה העמדתן לדין של חברות התחבורה. לדברי המציעים, כיום, הסנקציה היחידה נגד חברות התחבורה במקרים של הפרת תנאי הרישיון היא חיובם בפיצוי מוסכם שנקבע בתנאי המכרז, הרישיון או ההסכם.

הדברים אינם מדויקים. עד ל-16 במאי 2012 הייתה לחוקרים במשרד התחבורה סמכות "לחקור כל אדם" בקשר לביצוע עבירות על 'צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות)'. צו פיקוח זה, יחד עם צווים אחרים, בוטל. כל העבירות על צו הפיקוח הן גם עבירות על תקנות התעבורה, אך לחוקרי משרד התחבורה לא הייתה סמכות לחקור עברות על תקנות.

השלב הבא היה להסמיך את חוקרי משרד התחבורה לחקור עבירות על תקנות התעבורה. דא עקא, לשר התחבורה יש סמכות (מכוח סעיפים 31, 30 ו–32 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957) להסמיך חוקרים לחקור עבירות על צו פיקוח, אך אין לו סמכות להסמיך חוקרים לחקור עברות על תקנות. היחיד שיכול להסמיך חוקרים לחקור עברות על תקנות הוא השר לביטחון הפנים. ואכן, ביום ה-23 בדצמבר 2012 הסמיך השר לביטחון הפנים את חוקרי משרד התחבורה לחקור עבירות על תקנות התעבורה, ומאז ועד עתה יש להם את הסמכות לחקור את החשוד בעבירה על תקנות התעבורה. החוקרים שהוסמכו הם סימה שונטל בגאיו, רמי בינו (במקור בטעות - רמזי), דוד יוסף, רבקה כהן, מירב פלור, שרונה קרסגי וסלי עופר נוח.

יתרה מכך גם לאחר ביטול הצו הרשיעו בתי משפט נהגים בתחבורה הציבורית בעבירה על התקנות למרות שבכתב האישום שהוגש לפני ביטול הצו הואשמו הנהגים בעבירה על צו הפיקוח.

ח"כ אורי מקלב הסביר כי התיקון המוצע לפקודת התעבורה יחזיר לקדמותו את ההסדר לפיו המתלונן יקבל את הפיצוי המגיע לו, וכן יעודד את ציבור הנוסעים להגיש תלונה כשבעל הרישיון אינו עומד בתנאי הרישיון, דבר שיגרום לשיפור וייעול השירות בתחבורה הציבורית. לדבריו, להצעה זו אין כל משמעות תקציבית, לאור העובדה שבעקבות התיקון צפוי שיוגשו יותר תלונות על-ידי ציבור הנוסעים, כך שגם קופת המדינה תצא נשכרת.

נראה כי ניסוח הצעת חוק זו באופן שאינו מחייב כי המתלונן יהיה בהכרח נפגע ישירות מהעבירה יעודד אזרחים לגלות אזרחות טובה ולדווח על חריגות בשירות. עם זאת, אין בהצעה התייחסות לסך הפיצוי למתלונן יחיד במקרה שבו כמה מתלוננים הגישו את אותה תלונה על אותה הפרה. כמו-כן לא מתייחסת הצעת החוק לתביעות שהגיש משרד התחבורה לבתי המשפט בהן נפסק קנס למפעיל.

ועדת השרים צפויה לדון בהצעת החוק ותגבש את עמדת הממשלה בנושא.