הסניגוריה הציבורית טענה, כי ייצוג על ידה יפגע בהליך ההוגן וביכולתו של הנאשם להוכיח את חפותו. כך מגלה (21.12.15) החלטה של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בני שגיא.

סמי לוי מואשם בעבירות מס, מרמה והלבנת הון, ולטענת המדינה היקף הרכוש האסור בו השתמש היה 66 מיליון שקל. במסגרת החקירה נגד לוי, נתפס רכושו הכולל 90,000 שקל בחשבונות בנק, קרקעות חקלאיות ברמת השרון, סירה ב-300,000 שקל, ושעונים ותכשיטים.

לוי, המיוצג בידי הסניגוריה הציבורית, ביקש לשחרר חלק מן הרכוש כדי שיוכל לשכור עורך דין פרטי. הסניגוריה - שיוצגה בידי הסניגור המחוזי בתל אביב, ד"ר אלקנה לייסט - תמכה בבקשה. לדבריו, היא "לא הוקמה כדי להגן על אנשים שיש להם 40 מיליון שקל שעכשיו מוקפאים, ואפשר בסופו של דבר לשחרר חלק קטן מכסף זה כדי שייצגו את עצמם".

עוד טענה הסניגוריה: "שלילת יכולתו של הנאשם לבחור לו סניגור כרצונו, יכולת שהייתה לו ללא הצו, פוגעת באופן ישיר ביכולת להוכיח את החפות, ועל כן פגיעתה בהליך ההוגן קשה יותר". תפיסת הרכוש, המשיכה וטענה, פוגעת בצורה בלתי מידתית בזכות הייצוג של לוי.

שגיא דוחה על נסף (כלשונו) טיעון זה ואומר, כי אין הבדל בין הייצוג הפרטי לבין זה שמעניקה הסניגוריה הציבורית. "חזקה על הסניגוריה הציבורית, וזאת הנחת היסוד, כי בכל תיק ותיק היא עושה את מלאכתה נאמנה, וזאת ללא קשר לשאלה האם המינוי 'נכפה' עליה, ללא קשר למיהותו של הנאשם וללא קשר למורכבותו הצפויה של המשפט", אומר שגיא. "מטעמים אלה, אינני רואה כיצד ייצוג נאשם כלשהו על-ידי הסניגוריה הציבורית יפגע ביכולתו להילחם על חפותו, וספק בעיני אם נכון שדווקא הסניגוריה הציבורית תעלה טיעון זה".

שגיא דחה את בקשתו של לוי באומרו, כי שחרור הרכוש נוגד את התכלית העומדת בתפיסתו: להוציא את בלעו של הגזלן מפיו. מדובר לכאורה בתוצרי עבירה, רכושו של הציבור שנגזל בידי לוי, ולכן אין לאפשר שימוש בהם למטרות פרטיות - בפרט כאשר יש תחליף בדמותה של הסניגוריה הציבורית, הוא מסביר. הזכות לבחור את הסניגור קיימת רק כאשר מקור המימון הוא כספים כשרים, ומי שאין לו מקורות שכאלו - נעזר בסניגוריה הציבורית. את המדינה ייצגה עו"ד לירון גולי-וקנין.