חברת אקוואטק פישריז תובעת 83 מיליון שקל מחברת אקווה מעוף טכנולוגיות, בטענה לכישלון מוחלט בהקמת מתקן לגידול דגי דניס ברמת הנגב. אקווה הייתה שותפה להקמת אקווטאק, לצידו של התאגיד הרוסי HCB, ומאוחר יותר השקיעו בפרויקט בין היתר קרן הגשמה של אבי כץ והאחים נקש (בעלי ג'ורדאש וארקיע).

בתביעה, שהוגשה (1.12.20) לבית המשפט המחוזי מרכז, נאמר כי אקוואטק הוקמה בשנת 2011 והייתה חסרת ניסיון משלה בהקמת מתקנים לגידול דגים, וכי את הידע המקצועי הייתה אמורה להביא אקווה. לדברי אקוואטק, המתקן אמור היה להניב 1,925 טונות של דגי דניס מדי שנה, ולתת מענה לביקוש הגדל לדגים מסוג זה. הרווח התפעולי צפוי היה להיות 7 מיליון דולר בשש שנות הפעלתו הראשונות. אלא שלאחר שהושקעו בו 100 מיליון שקל, טוענת אקוואטק, התברר שהמתקן אותה תכננה וייצרה אקווה, כלל אינו מתאים לגידול דגי בורי בהתאם לפרמטרים שנקבעו בהסכם ביניהן. התוצאה הייתה לא רק שנמנעו ממנה רווחים ב-33 מיליון דולר, אלא שהיא גם הפסידה 70 מיליון שקל

על-פי התביעה, אקווה לא הצליחה במשך תקופה ארוכה להשלים את הקמתן של מערכות חיוניות וחלקן לא הושלמו עד היום. המערכות החיוניות שסיפקה אקווה לא התאמו למתקן, היו בהן כשלים וליקויים רבים והן לא תפקדו כנדרש. כתוצאה מכך, מתו במתקן מיליון דגי דניס בתוך שנה וחצי - רוב הדגים שהיו בו. אקווה הסתירה בצורה שיטתית את כשליה, ניסתה להתחמק מאחריות, סירבה לאפשר בדיקה מסודרת של המערכות ושינתה בדיעבד את הדרישות מהן כדי להסתיר את כשליהן.

אקוואטק אומרת כי בשל כשלים אלו, נאלצה לוותר על גידול דגי הדניס ולעבור לגידול דגי ברמונדי. אולם, בעוד הביקוש לדגי הדניס הוא 7,000 טון בשנה, הביקוש לדגי הברמונדי הוא 900 טון בלבד. החברה מגדלת 200 טון בלבד - 10% מן הקיבולת של המתקן - ועליה להשקיע משאבים רבים בהחדרתו של הדג לשוק הישראלי. לבסוף היא אומרת כי הציעה לאקווה לפנות לבוררות, בעוד זו הציעה גישור - ולכן המגעים ביניהן עלו בתוהו. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד רוני ליבסטר, מאור רוט ודנה ברנס-אשד, וטרם הוגש כתב הגנה.