פועלים המשתמשים בכלים רוטטים במשך שעות, עלולים לסבול מנזק בלתי הפיך, ושני מחקרים אמריקנים שפורסמו השבוע (יום ב', 19.4.04) בארה"ב טוענים, כי הם יכולים גם להסביר מדוע.
ממצאי המחקרים יכולים אולי להצביע על הדרך להפחית, או אפילו למנוע נזק זה, העלול לגרום לפועלים לסבול מאצבעות חסרות תחושה ומרגישות מוגזמת לקור. כך אמרו מומחים בוועידה של האיגוד האמריקני לאנטומיה.
התופעה קרויה "תסמונת היד הרועדת" והיא מתחילה בכאב, בתחושה של דקירות קלות, חוסר תחושה ורגישות עולה וגוברת לקור. במקרים קשים, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למיומנויות השונות.
ד"ר סנדייה גובינדרג'ו וד"ר דני רילי מהקולג' לרפואה של ויסקונסין, בדקו את הזנק שנעשה לתאים, ומצאו תרופה שכיחה, הניתנת לטיפול בבעיות לב, שביכולתה למנוע את הנק.
התנודות הבלתי פוסקות משפיעות על העורקים באופן שהן גורמות להם להתכווץ, מה שיכול להמית את העצבים, אמרו בוועידה.
ד"ר גובינדרג'ו בדקה חולדות, שבזנבן עצבים ועורקים הדומים בגודלם ובמבנה שלהם לאלו שביד אדם. היא הרעידה את זנבן של החולדות במשך 4 שעות, בתדירות זהה לזו שחווים בעת שימוש במקדח או בהפעלת מסור חשמלי.
התאים הנמצאים בעורקים נדחסו יחד כשהעורק התכווץ, ובליטות קטנות הנקראות חללים נראו בתאים מסויימים. ככל שהעורק היה קטן יותר או התכווץ יותר - כך נתגלו יותר בליטות", אמרה ד"ר גובינדרג'ו בראיון שנערך עימה.
"זה כמו בלון קטן", הוסיף ד"ר רילי. לדבריו, "אם הרעידות נמשכות לאורך זמן, הבלון מתפוצץ בנקודה הצרה ביותר והתא ניזוק לתמיד. חלק זה של התא ימות".
ואולם, כשד"ר גובינדרג'ו טיפלה בחולדות על-ידי מתן תרופה הגורמת לכלי הדם להתרחב, נשארו העורקים מורחבים ורק חללים מעטים נמצאו, אף לאחר 4 שעות עבודה עם מכשיר רועד. התרופה היא ניפדיפין - חומר חוסם תעלות סידן המשמש להרחבת כלי דם בטיפול במחלות תעוקת הלב או אי ספיקת הלב.
לדבריה, כעת עובד הצוות הרפואי כדי לקבוע באיזו נקודה גורמות הרעידות לנזק בלתי הפיך. הממצאים עשויים לסייע לפועלים ולמעסיקיהם למצוא דרכים למנוע את התסמונת.
"עלינו לחשוב על כל דבר הגורם להיצרות כלי דם", אמר ד"ר רילי והוסיף: "מעשנים ואנשים העובדים בטמפרטורות נמוכות עשויים להיות פגיעים במיוחד".
