העליון מרחיב סמכות חדלות פרעון בחו"ל

בית המשפט העליון מרחיב (5.3.23) את סמכותו של בית המשפט הישראלי בתחום חדלות הפרעון וקובע, כי הוא יכול לדון בתביעה להשבת נכסים שהבריח חייב ישראלי לחו"ל. השופטים נחלקו בשאלה מהו המסלול הדיוני בו צריך לפעול בעל התפקיד המטפל בהליך, אך הסכימו כולם על קיומה של סמכות זו. ההחלטה ניתנה בעניינו של מייק בן-ארי, המואשם בהונאת פונזי במאות מיליוני שקלים ומצוי בהליכי פשיטת רגל, בו הוגשו תביעות חוב ב-700-600 מיליון שקל בידי למעלה מ-1,000 נושים.

בן-ארי נמלט מישראל לסרביה באפריל 2021, לאחר שנעצר בידי רשות ניירות ערך, והוסגר אשתקד. במסגרת הליכי חדלות הפרעון ביקש הנאמן לנכסיהם של בן-ארי ושל חברת Egfe Hungray שבשליטתו, עו"ד ליאור דגן, לפעול נגד וסלין פיוביץ, אזרח מונטנגרו, וחברה שבבעלותו. דגן ביקש לחייבם להשיב לקופת הנשייה 6.3 מיליון אירו שלטענתו הבריח אליהם בן-ארי מאז דצמבר 2019. פיוביץ טען שלבית המשפט בישראל אין סמכות לדון בנושא, שכן הנכסים מצויים במונטנגרו. בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא חגי ברנר) דחה טענה זו ובית המשפט העליון דחה את הערעור.

השופט עופר גרוסקופף אומר כי בתי המשפט בישראל - בדומה למדינות המשפט המקובל (בריטניה ורבות אחרות) - דוגלים במודל של חדלות פרעון חוצת גבולות, בה כל ההליכים בעניינו של החייב מתנהלים במדינה בה נמצא מרכז ענייניו. השאלה העולה כעת, לראשונה בבית המשפט העליון, היא סמכותו של בית המשפט הישראלי לדון בביטול פעולות של הברחת נכסים שנעשו בחו"ל בידי חייב ישראלי.

גרוסקופף קובע תחילה, כי הנאמן יכול להמציא לחו"ל את כתב הטענות שלו, שכן מתקיימת כאן החלופה ולפיה מדובר בתביעה שיש לה זיקה מספקת לישראל. זאת, גם בשל הנטייה שכבר צוינה לריכוז כל הליכי חדלות הפרעון בבית משפט אחד - בישראל בנסיבות המתאימות. ואילו חוק חדלות פרעון מוביל למסקנה, ש"בית המשפט של חדלות פירעון בישראל מוסמך לדון בביטול העברות נכסים הגורעים מקופת הנשייה ללא קשר למקומם של הנכסים", כדי לתת "כוח לנאמן למנוע הברחת נכסים שתפגע בנושים ובהליך חדלות הפירעון בכללותו".

מכאן עובר גרוסקופף לדון בשאלה האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות להליך זה. הוא משיב בחיוב, תוך הסתמכות על תקנה 166(4א) לתקנות סדר הדין האזרחי: "התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל שאירע בתחום המדינה". אין צורך שהמעשה/המחדל יהיו של האזרח הזר כלפיו מכוון ההליך, אלא שהם עצמם ייעשו בישראל - ובמקרה הנוכחי, בן-ארי הבריח את הכספים מישראל למונטנגרו. בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות משום שבן-ארי חי ופעל בה; משום שבתי משפט בחו"ל - כולל במונטנגרו - הכירו בכך שזהו הפורום הנאות; ומשום ש-90% מן הנושים מצויים בישראל.

השופט דוד מינץ הסכים עם גרוסקופף, אם כי לדעתו ניתן לבסס את הפורום הנאות על תקנה 166(9), העוסקת במקרה בו "האדם שמחוץ
לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש או נכון בתביעה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר". לאור מהותו של הסעד המבוקש, מסביר מינץ, אין ספק שאם פיוביץ היה תושב ישראל - כלל לא הייתה מתעוררת שאלת הסמכות, וברור שהוא נחוץ לבירור ההליכים נגד בן-ארי.

השופט נעם סולברג הסכים עם גרוסקופף ומינץ באומרו, כי נראה שבמקרה זה ניתן היה ללכת בשני המסלולים שהציעו. פיוביץ חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את פיוביץ ייצגו עוה"ד גדעון אורבך ואלוך קזיוף, ואת הממונה על חדלות פרעון - עו"ד חיים זקס.