בית המשפט העליון התערב (10.11.24) בממצאי עובדה של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל והרשיע את עבריין המין עאדל הייב באונס קשישה בת 82 בשנת 2022. מדובר בהתערבות נדירה של ערכאת הערעור, אשר נעשתה ברוב של שני שופטים בעליון - לאחר זיכוי פה אחד במחוזי.
את פסק הדין העיקרי בעליון כתב ממלא-מקום הנשיא,
יצחק עמית, בהסכמת השופטת דפנה ברק-ארז מול דעת המיעוט של השופט
יחיאל כשר. הייב זוכה במחוזי בידי סגן הנשיא
אשר קולה והשופטים
דני צרפתי ורננה גלפד-מוקדי (קולה וצרפתי היו שני השופטים אשר זיכו בדעת רוב את
רומן זדורוב מרצח תאיר ראדה - א.ל). התיק הוחזר למחוזי לשם גזירת עונשו של הייב, שהיה תחת צו פיקוח על עברייני מין בעת האונס, צו שאסר עליו להימצא ביחידות בחברת נשים.
הייב בן ה-42 הציג את עצמו בפני הקשישה כשיפוצניק, כאשר התעניינה בביצוע עבודה בביתה. הם ניהלו מספר שיחות, אותן הקליט הייב, ואשר קיבלו אופי מיני. הקשישה טענה, כי כאשר הגיעה הייב לביתה כדי לבחון את העבודה המדוברת, הוא אנס אותה וגרם חבלות קשות באיבר המין שלה; הייב טען שהיחסים התקיימו בהסכמה. המחוזי זיכה אותו בנימוק שהיו סתירות בעדותה של הקשישה, שהשיחות בין השניים מרמזות על הסכמתה ושמעשיה לאחר האירוע מלמדים אף הם שלא היה מדובר באונס.
עמית פותח באומרו, כי העובדה שהזיכוי ניתן פה אחד, אינה מונעת את האפשרות להפוך אותו - אם כי המשוכה שבפני המדינה גבוהה. הוא מרחיב את הדיבור על "המובלעת הראייתית" שהתגבשה בפסיקת העליון בעבירות מין, ולפיה הייחודיות של עבירות אלו מחייבת התייחסות שונה למהימנות המתלוננים ולהתנהגותם לאחר האירוע. "מקום שבו בית המשפט מתעלם מאותה מובלעת ראייתית, יש בכך עילה להתערבות ערכאת הערעור", הוא מוסיף.
לדברי עמית, "בית משפט קמא שגה לא אחת ביישום 'המובלעת הראייתית', ודומה כי חלק מההיסקים והמסקנות של בית משפט קמא בהקשר זה לוקים בהכללות, תוך התעלמות מהנסיבות המיוחדות של המקרה שלפנינו, של אישה קשישה ובודדה". המחוזי "שגה לא אחת אף בהיסקים ובמסקנות כלליות, שאינן ייחודיות בהכרח לנפגעות עבירת מין". שגיאות אלו פותחות את הפתח להתערבות ערכאת הערעור, מה שמוביל את עמית לאבן היסוד השנייה - מידת ההתערבות בממצאי עובדה.
"המקרה שלפנינו נופל למספר חריגים לכלל אי-ההתערבות. חלק מקביעות בית המשפט קמא התבססו על שיקולים של הגיון ושכל ישר, בין היתר, תוך יישום שגוי של כללי 'המובלעת הראייתית'; בית משפט קמא התעלם כמעט לחלוטין מגרסתו של המשיב; ולבסוף, לפנינו ראיה אובייקטיבית בדמות הקלטות השיחות בין המשיב למתלוננת, ובכגון דא, אין יתרון לערכאה הדיונית".
עמית מנתח בהרחבה את גרסאות הקשישה וקובע שלא היו בהן סתירות מהותיות; מסקנתו מן השיחות המוקלטות הפוכה מזו של המחוזי - הקשישה מעולם לא הסכימה לשכב עם הייב; והמחוזי כמעט ולא התייחס לגרסתו של הייב, אשר התגלה כאדם חלקלק ופנטזיונר שקרן, ואשר גרסתו לגבי ליבת האירוע עמוסת סתירות - וזאת לצד שקרים בשולי האירועים.
|
|
|
גרסת המתלוננת מול גרסת האנס
|
|
|
|
ברק-ארז. במקרים המתאימים [צילום: לע"מ]
|
|
|
ברק-ארז מציינת, כי "קבלת ערעור של המדינה במקרה שהסתיים בזיכוי פה אחד בבית המשפט המחוזי אינה אירוע של יום ביומו. זוהי מסקנה שאליה יגיע בית המשפט של ערכאת הערעור במקרים נדירים יחסית, בזהירות רבה ותוך הקפדה עצמית. אולם, במקרים המתאימים, אף אם הם חריגים, זוהי חובתה של ערכאת הערעור לעשות כן".
ברק-ארז מסכימה עם נימוקיו של עמית, ובין היתר אומרת כי חלק מממצאיו של המחוזי עומדות בניגוד לפסיקה ארוכת השנים של העליון בנוגע להתנהגותם של קורבנות עבירות מין. היא מוסיפה, כי "אי-ההתאמות בגרסה שמסרה המתלוננת זכו להתבוננות באמצעות זכוכית
מגדלת, שלא לומר להיסרק במסרקות הברזל, ואילו שקריו הגלויים של המשיב נדחקו לקרן זווית". הפגיעות הקשות שנגרמו לקשישה מעוררות גם הן קושי של ממש בזיכויו של הייב, מוסיפה ברק-ארז.
|
|
|
|
הרבה יותר קשה להפוך זיכוי להרשעה
|
|
|
|
כשר. חשש ממסר מצנן [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
|
כשר, שכאמור סבר שיש לדחות את הערעור, אומר שהמדינה ניצבת בפני משוכה גבוהה במיוחד כאשר היא מערערת על זיכוי המבוסס על ממצאי עובדה. במקרים כאלה, "הדרך שעל ערכאת ערעור לעבור על-מנת שניתן יהיה להפוך הכרעת דין המזכה את הנאשם, על בסיס קביעות עובדתיות, להכרעה המרשיעה אותו, אינה שווה או אפילו דומה באורכה לדרך שעל ערכאת ערעור לעבור על-מנת להפוך הכרעה מרשיעה
להכרעה המזכה מחמת הספק. לשיטתי, הדרך הראשונה חייבת להיות ארוכה וקשה בהרבה מהשנייה".
התערבות שכזאת, ממשיך כשר, "תהיה מוצדקת, רק במקרים נדירים ויוצאי דופן, בהם סבורה ערכאת הערעור כי נפלו בהכרעת הדין טעויות עובדתיות מהותיות שאין עניינן בהתרשמותה של הערכאה הדיונית מהעדויות שנשמעו בפניה ואשר אם לא היו נופלות, חזקה שעמדתה של הערכאה הדיונית עצמה הייתה אחרת". זה אינו המצב בתיק הנדון, וכשר גם סבור לאור הראיות שאין לקבוע חד-משמעית שלא היה מקום להרשיע את הייב - אך אין נימוקים מספיקים להרשיעו.
לבסוף מציין כשר, כי זיכוי נאשם באונס - ודאי בנסיבות כמו אלו שבפניו - אינו הכרעה פופולרית. על הערכאה הדיונית "לשמור מכל משמר על כללי היסוד של המשפט הפלילי בדבר הרשעה רק כאשר לא קיים ספק סביר באשמתו של הנאשם ועל ההעדפה הברורה של זיכוי נאשם שיכול וביצע את המעשה המיוחס לו על פני הרשעתו, חלילה, של חף מפשע. חזקה על הערכאות הדיוניות שכך אכן הן מכריעות את הדין". התערבות של ערכאת הערעור במקרים כאלה עלולה להעביר מסר מצנן לערכאות הדיוניות, ולכן מסיבות של מדיניות משפטית - ראוי שתיעשה רק בנסיבות נדירות ויוצאות דופן.
כאמור, תיקו של הייב הוחזר למחוזי בנוף הגליל שיגזור את עונשו. את המדינה ייצגה עו"ד סיגל בלום, ואת הייב - עוה"ד רימונה שלג ופתחי פוקרא.
|
|
הודה והורשע בבית המשפט המחוזי בקליפורניה
אשר קולה / Asher Kula
תפוס כינוי יחודי
אדלינה קליין השאירה אחריה מורשת של מילים, של מעשים, של לב גדול. היא לימדה אותנו שהספרות אינה רק כתי...
