פרסום מסמכי אפשטיין רמס נורמות משפטיות וגרם נזק ארוך טווח

מי יכול היה לצפות שהלחץ הדו-מפלגתי למחוק מאות שנים של נורמות משפטיות לצרכים פוליטיים, לא יניב את השיא המקווה? קליי היגינס היה היחיד מבין 535 חברי הקונגרס שהצביע נגד חשיפת מסמכי ג'פרי אפשטיין, באומרו שמדובר בצעד הסותר 250 שנות הליכים פליליים, אך עמיתיו בעלי התארים המשפטיים היוקרתיים לא התרשמו – מזכיר ג'ייסון ויליק, פרשן משפטי בוושינגטון פוסט.

החוק חייב את משרד המשפטים לפרסם את כל החומר שברשותו – מקורי או מזויף, נכון או כוזב – הן על אפשטיין והן כל הקשורים אליו, בני אדם ותאגידים. הוא אפשר להשמיט רק מידע שיחשוף קורבנות או ישבש חקירות. משרד המשפטים כמובן אינו בנוי לשפיכת הררי מסמכים, אך כעת הקונגרס חייב אותו לחשוף את מסמכיו לצרכים פוליטיים, להפר את סודיות חבר המושבעים הגדול ולפגוע בציפיית העדים לפרטיות. התוצאה הייתה ברדק שלא שירת איש.

ראשית, היה צורך להקדיש למשימה משאבים ניכרים של המשרד: 200 עורכי דין ממחלקת הביטחון הלאומי עבדו סביב השעון במשך למעלה מחודש. שנית, הפרסום העניק תהודה לאגדות חדשות, כולל מכתב מזויף שכביכול שלח אפשטיין לעבריין המין לארי נסאר ובו אזכור של דונלד טראמפ.

שלישית, הפרסום יקשה על הרשויות לחקור בעתיד מקרים דומים. כפי שכתבה התובעת הפדרלית לשעבר אליזבת גדס בניו-יורק טיימס: "מוסרי מידע דורשים דיסקרטיות לפני שהם מדברים עם החוקרים. הפרסום הסיטונאי של מסמכי אפשטיין ירתיע עדים, מחשש שהמידע שיימסרו ייחשף. גם החוקרים והתובעים יהססו לפני שיפעלו, אם יחששו מפרסום עתידי, מה שיוביל לסחבת ואף להימנעות מחקירה".

המסמכים לא חשפו אף שותף לעבירה שלא היה מוכר לפני כן, מציין ויליק. אם היו למשרד המשפטים ראיות להעמיד לדין מישהו, הוא היה עושה זאת; ואם יש חשודים נוספים בחקירות נוכחיות, שמותיהם ממילא לא התפרסמו כעת. כך שאם שמו הטוב של מישהו יירמס כעת, יהיה זה בגלל מעשים שאינם עבירה. זהו ממש לא הישג גדול של הקונגרס: להשתמש בעוצמתם של משרד המשפטים וה-FBI כדי להרוס מוניטין במקום ללכוד פושעים.

מה שמוביל את ויליק לנקודה הרביעית: המחזה העניק ליוזמי החוק – רו כאנא הדמוקרט ותומס מסי הרפובליקני – עוד הזדמנות לצבירת נקודות פוליטיות. כאנא אמר שהציבור האמריקני רוצה לדעת האם המערכת כה מושחתת, עד שאין די בחוק דו-מפלגתי ובחתימתו של הנשיא כדי להפסיק את ההגנה על העשירים ובעלי העוצמה. בחקותו את הקונספירטור אלכס ג'ונס, הוסיף כאנא: "למי יש שליטה כזאת בממשלה שלנו? מה הם מסתירים? מדוע אינם מפרסמים זאת?"

ניתן לומר בביטחון, כי פרסום מסמכי אפשטיין נוספים לא יפסיק את הקיבעון אלא רק יגביר אותו. רוב החשיבה הקונספירטיבית מקבלת תדלוק לא מחשיפת העובדות, אלא מהעובדה שרק צד אחד לוקח קונספירציה מסוימת עד לקצה. בקדנציה הראשונה טענו בצד הדמוקרטי שרוסיה מפעילה סחיטה מינית על טראמפ, בעוד הרפובליקנים דחפו את הטענות על גניבת הבחירות. אבל במקרה של אפשטיין, שתי המפלגות אימצו לצרכים פוליטיים את טענת הטיוח, כך שהצטרפות למחול השדים אינה מסוכנת. הדבר היחיד שגרוע יותר ממפלגתיות הוא קונפורמיזם.