הרשות השופטת נגד בן-גביר ושיקלי בעקבות השתלחותם בשופט כבוב

הרשות השופטת יוצאת בחריפות (2.3.26) נגד השרים איתמר בן-גביר ועמיחי שיקלי, בלי להזכיר את שמותיהם, בעקבות התבטאויותיהם הקשות ואף הגזעניות נגד שופט בית המשפט העליון, חאלד כבוב. היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, הצטרפה בהמשך בגינוי ל"השתלחויות של שרים והמשך המתקפות על החלטות בית המשפט העליון".

כבוב קיבל את ערעורו של נער בן 16 המואשם שניסה להצטרף לדאעש בשלהי 2010. בית משפט השלום בחיפה הורה לשחררו למעצר בית בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים, בשל הוראות חוק הנוער ולפיהן מעצר מלא הוא החלופה האחרונה כאשר מדובר בקטינים. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את ערעור המדינה, אך כבוב החליט - בגלגול שלישי נדיר בענייני מעצרים - לממש את החלטת בית משפט השלום.

לדברי כבוב, החלטתו של המחוזי "סותרת חזיתית את הוראות החוק ופסיקת בית משפט זה המחייבות ליתן את הדעת לשלומו של הקטין בעת החלטה על מעצרו מאחורי סורג ובריח". הוא מזכיר את חוק הנוער, לפיו "לא יוחלט על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו פחותה, והמעצר יהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש לשם השגת המטרה כאמור".

כבוב מצטט את פסיקתו של השופט אלכס שטיין, ולפיה "עיקרון אי-הכליאה אינו נסוג מניה וביה מפני חומרת העבירות המיוחסות לקטין - זאת, גם כאשר מדובר בעבירות בעלות חומרה יתרה. אם ניתן להעמיד לקטין חלופת מעצר שתמזער את מסוכנותו, חובה על בית המשפט להעדיף חלופה זו על פני כליאתו של הקטין מאחורי סורג ובריח".

עוד הוא מזכיר את דבריו של השופט עופר גרוסקופף: "כלל זה
מבטא את הרגישות הרבה שיש לנקוט בה כאשר מדובר בקטינים, בשל ההנחה כי השפעות המעצר על הקטין עלולות להיות קשות... במיוחד על-רקע הימצאותו בכלא ביטחוני... במקרים מעין אלו דווקא השארתו של צעיר כעורר במעצר עשויה להוביל לתוצאה הפוכה - ולהעצים את המסוכנות בעתיד" בשל השפעתם של כלואים אחרים.

כבוב אומר: "החלטת בית המשפט המחוזי, בהיותה כה גורפת וכוללנית, ביחס לקטין כה צעיר בעת הרלוונטית והיום, הניצב בפני מעצר במתקן ביטחוני, חורגת מפסיקת בית משפט זה בדבר עיקרון אי-הכליאה והיות המעצר של קטין מוצא אחרון, כלשון החוק; והדברים מקבלים אך משנה תוקף כאשר מדובר בקטינים הנאשמים בעבירות ביטחון, נוכח תנאי מעצרם ומאסרם והחשש כי יתעצבו 'אופיו, תפיסתו ודמותו... בהתבסס על הנורמות הרווחות באגף העצורים והאסירים הביטחוניים'".

בן-גביר צייץ בתגובה: "הוא החליט בעיצומה של המלחמה לשחרר ממעצר מחבל שהחליט להצטרף לדאעש ולבצע פיגוע. יש למישהו ספק בצד של מי הוא במלחמה הזו?" [יצוין, כי הנער לא הצטרף לדאעש ולא היה מחבל - א.ל]. שיקלי צייץ: "כבוב מוכיח פעם אחר פעם שהוא אינו ראוי להיות שופט. אי-אפשר לפספס את הלאומנות הפלשתינית של כבוב ואת עוינותו למדינת ישראל".

הרשות השופטת הגיבה: "הרשות השופטת מגנה בתוקף את ההשתלחויות האישיות בשופט חאלד כבוב... מתקפות אישיות על שופט בשל יישום הדין חוצות קו אדום ופוגעות בשלטון החוק. ספק אם אלו המשתלחים בשופט עיינו בהחלטתו העוסקת בקטין, אשר בעניינו קובע חוק הנוער במפורש כי מעצר הוא אמצעי אחרון וכי יש להעדיף חלופה שפגיעתה פחותה בחירותו, תוך התחשבות בגילו ובהשפעת המעצר עליו. בית המשפט לא הקל ראש בחומרת המעשים, אלא פעל בהתאם לחוק ולפסיקה המחייבת. בתי המשפט פועלים על-פי דין, גם כאשר ההחלטות אינן פופולריות".