התיקים האפלים של ארבל

החשיפה

בשבוע שעבר פרסמנו כאן מעט ממעשיה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל. חשפנו כיצד פעלו גורמים מסוימים למינוי בעלה, אורי ארבל, לכהונת דירקטור בחברות ממשלתיות, בתקופה שהיתה צריכה להכריע האם לפתוח בחקירה או להעמיד לדין שרים, שהמינוי בתחום סמכותם. כמו כן חשפנו את קשרי הידידות והעסקים בין העד המרכזי בפרשת שרון-אפל, דוד ספקטור, לבין אורי ארבל. ארבל הכחישה מכל וכל את הטענות נגדה. מדובר בפרסומים מגמתיים, טענה. אורי ארבל טען, בראיון לרשת ב' כי מדובר בהאשמות חסרות שחר. "אשתי מעולם לא דיברה או תדבר עם איש עליי או על בני משפחתי", אמר בניסיון להרחיק את האש מפרקליטת המדינה.

הפרסום הזה זעזע כמה אנשים רציניים במערכת המשפטית. לא רק בשל חומרת המעשים של ארבל, אותם חשפנו כאן, אלא גם נוכח קשר השתיקה מצד כמה כלי תקשורת, בהם "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", שנמנעו מלעסוק בכך [על החשיפות הקודמות הנוגעות לארבל, ראו הקישורים].

בשבוע שעבר גם חשפנו כי אחד משרי הממשלה הבכירים קיבל בקשה: אנא סדר לאורי ארבל מינוי כדירקטור באחת החברות הממשלתיות הכפופות אלייך. מדובר במינוי בו גלום מעמד עסקי, כסף וכיבודים. הבקשה הועלתה לפני מספר שנים, בתקופה שבה ארבל נדרשה לתלונות שונות שהוגשו נגד אותו שר.

התיק החדש

עכשיו אנחנו חושפים כי השר המדובר הוא שרה, לימור לבנת. נודע לי כי ארבל פנתה בשיחה אישית אל לבנת, כאשר זו כיהנה כשרת התקשורת, וביקשה ממנה להיפגש עם בעלה, אורי ארבל. היעד: שיבוצו כדירקטור באחת חברות התקשורת עליהן היתה מופקדת לבנת בתוקף תפקידה. מדובר בשורה של חברות ממשלתיות, מהנוצצות ביותר, בהן בזק, פלאפון, יס, רשות הדואר ועוד. אין מדובר רק בפוטנציאל לגמול משמעותי של אלפי שקלים לחודש ואף יותר, אלא גם בשדרוג מקצועי ואישי, ובפוטנציאל ליצירת קשרים עסקיים נוספים. נקדים כאן ונציין: ארבל סירבה להגיב על האמור כאן. היא בחרה בזכות השתיקה.

הבקשה של ארבל יכולה היתה להיחשב, בנסיבות אחרות, למשהו תמים, לגיטימי. מה יש? רק לחברי מרכז הליכוד מותר? אלא שהדברים אינם פשוטים כלל ועיקר.

- ראשית - פרקליטת המדינה, האמונה על אכיפת החוק, חייבת להימנע מטבילת ידיה בספסרות הפוליטית והעסקנית, המתבצעת בתחום האפור, במקרה הטוב.

- שנית, וזה העיקר, כשרת התקשורת וגם לאחר מכן, היתה לבנת נתונה בידי הפרקליטות, לאחר שנגדה ונגד כמה גורמים בסביבתה הקרובה, הוגשו תלונות בכמה עניינים, בחשד שביצעו עבירות לכאורה. בעקבות כמה מהתלונות אף בוצעו בדיקות משטרתיות ובדיקות בפרקליטות - בפיקוחה של ארבל.

ייאמר כאן, כי בתקופת היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, שימשה ארבל, עם הכפופים לה, כזרועו המבצעת. היא הגורם שהיה אמון על בדיקת התלונות, וכן הטיפול בעתירות נגד שרים, כולל ראש הממשלה. אחד מחברי הכנסת שהתרוצצו והטיחו האשמות שונות נגד לבנת, לאחר שעזבה את משרד התקשורת, היה איתן כבל מהעבודה. כחבר כנסת חדש יחסית ונמרץ פנה אל ארבל בדרישות חוזרות ונשנות: להורות על פתיחת חקירה נגד לבנת, בחשד שבעת כהונתה כשרת התקשורת הדליפה לראשי ערוץ 7 מידע על כך שהמשטרה מתכננת לפשוט על התחנה שפעלה באופן בלתי חוקי. ארבל והיועץ רובינשטיין דחו שוב ושוב את הדרישות, וכבל עתר לבג"צ. פרקליטות המדינה, הכפופה לארבל, הגנה על לבנת. העתירה נדחתה באוקטובר 2001. השופטים כתבו אמנם כי "אין להקל ראש בטענות העותר", אך דחו את העתירה. כבל אומר השבוע: "עכשיו אני מבין מדוע נתקלתי בקירות אטומים בפרקליטות".

בכל השלבים האלה לבנת היתה בטוחה, בצדק מבחינתה, שחפותה תוכח ועל כן אין לה ממה לחשוש. ואולם, סוד גלוי הוא, כי לבנת היתה נתונה בסיכון מסוים. די היה ברמז קל מצד ארבל כדי שלבנת תסתבך עוד יותר בחקירה משטרתית או חלילה בכתב אישום מיותר.

הזהירות של לבנת

לבנת, ייאמר לזכותה, נדהמה מהבקשה, אם כי לא דחתה אותה על הסף. לפחות לא פנים אל פנים. לבנת השתדלה ליצור מצג: הנה אני דואגת, מנסה. לא מבטיחה להצליח, אבל אני מנסה. וכך התנהלו העניינים. נודע לי, כי לבנת אכן קיימה שיחה עם אורי ארבל, אך בסופו של דבר נמנעה ממינויו. לפי מבחן התוצאה, לבנת לא חטאה.

עמדתה של לבנת, אגב, בנושאים אלה, ידועה היטב: היא דחתה בתוקף בקשות של גורמים שונים, בהם חברי מרכז הליכוד, למנותם כדירקטורים בגופים המצויים באחריותה. על רקע זה היא הוחרמה פעמים רבות במרכז הליכוד, ואף סבלה מניסיונות להכפישה. לבנת צלחה זאת בשן ועין. גם את פנייתה של ארבל הצליחה לצלוח.

הגילוי הזה מעיד על דרכה של פרקליטת המדינה: לנצל מצוקתם של אחרים, בניסיון להפיק תועלת אישית. במדינה מתוקנת אמור גילוי זה לגרור את פרישתה של ארבל או השעייתה. אך כאן יקפצו מן הסתם לבטח כתבי חצרה כדי לגונן עליה. האם תיפתח חקירה משטרתית בעקבות גילויים אלה? ספק רב. לא בגלל שקשה להוכיח את הדברים. הרי די בחקירה קצרה, ובקריאתה של לבנת לעדות, כדי לאמת מידע מדאיג זה: ארבל שוחחה איתה וביקשה ממנה באופן אישי-לפעול למינוי אורי ארבל. חד וחלק.

פניתי השבוע לפרקליטת המדינה בבקשה לקבל תגובה. אבל ארבל בחרה שלא להתייחס לעובדות, ונמנעה ממתן מענה ענייני "לאור הכפשותיו חסרות השחר של הכתב. . .", כלשונה . לבנת סירבה להגיב בנושא זה.

ברק מנסה לסדר ג'וב

בשבוע שעבר חשפנו כאן, כי כשכיהן אהוד ברק בתפקיד ראש הממשלה, ועל שולחנה של ארבל נערמו מכתבי תלונה, בשאלה מדוע אינה פועלת להורות למשטרה לפתוח בחקירה נגד ברק ואנשיו, התקבלה החלטה למנות את בעלה של ארבל כדירקטור בחברה הממשלתית צים. בעקבות שאלות שהצגתי אז לא יצא המינוי לפועל.

לאחר החשיפה כאן, אמר ארבל בראיון בקול ישראל כי רעייתו לא היתה מעורבת במהלכים למינויו כדיקטור בצים. "בזמנו פיתחתי מערכת שהגנה על חיי חיילנו בצפון, בידי מלחמת לבנון. ואני גרמתי לה להיכנס לפעילות והיא חסכה הרבה חיים לישראל ולצה"ל. אהוד ברק היה גם שר ביטחון והתגלגלה שיחה בינינו כאשר הוא הודה לי, ובשלב מסוים עלה הנושא של אפשרות למנות אותי לדירקטור. אהוד ברק אישית העלה את זה בביתו בירושלים וזו לא פנייה שבאה מרעייתי", אמר.

ארבל, כצפוי, מנסה להגן על אשתו, אך מסבך עצמו עוד יותר: מצד אחד, ברק מסיבה כזו או אחרת, דוחף את מינויו של ארבל כדירקטור; ומצד שני, עניינו הפלילי לכאורה של ברק, מונח בפניה של ארבל לשיפוטה.

על הקשר העסקי בינו לבין דוד ספקטור, שנחשף כאן, אמר ארבל בראיון בקול ישראל: "בזמנו הייתי יבואן של מכשירי אזעקה, ולדוד ספקטור יש חברה שעוסקת באבטחה. ואני ניסיתי באמצעות מי שהכיר לי אותו, למכור לו מכשירי אזעקה", אמר . ארבל הדגיש, כי לא יצא מזה דבר. ובכל זאת, העובדה נותרה בעינה. התקיים משא-ומתן עסקי בין ספקטור, אז יד ימינו של ארנון מוזס בפרשת האזנות הסתר, לבין אורי ארבל, וכל זה בשעה שתיק החקירה נגד מוזס תלוי באותה עת להחלטת פרקליטת המדינה ארבל. ספקטור מצדו הכחיש מכל וכל את הטענות המשתמעות מהקשר שתואר כאן.