אותם הכתלים,
אותה המרפסת,
אותם פרחי "עד-עד"
בגינה,
אותה שקיעת שמש,
אותו ריח מלח
ורוח פורטת אותה
מנגינה.
נושמת את הבית,
שואפת את הרוח,
מתבשמת בריח פרחי
החצר,
מתכרבלת כתינוקת
בצל שקיעת שמש,
מתכסה בניחוח ילדות
משכר.
מביטה אל החדר,
אבי עוד עומד שם,
מעלעל תבונתו בספריו
הישנים,
ואמי, במטבח,
בקדרה חמה רוקחת
נזיד אהבה בריח
תבלינים.
כן, זה אותו הבית
ואותו החדר,
אך ניחוח אבי לא
דבק בכתליו,
קדרת אמי זה מכבר
מיותמת,
ולבי הולם על הסף,
נעצב.
