חמק מן הנאצים. ב"אקול פוליטכניק" [צילום: באדיבות דוברות הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל]
ביום האירוסין, 1953 [צילום: באדיבות דוברות הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל]
|
|
בשנת 1950 עזבה שושנה בת ה-19 את ביתה ואת ארצה, ישראל, ונסעה לצרפת ללמוד רפואה. בתום הלימודים התכוונה לחזור לישראל, אולם מפגש עם קצין צרפתי בשם רולנד וייל שינה את מסלול חייה.
וייל סיים לא מכבר את לימודיו ב"אקול פוליטכניק" (École Polytechnique). בוגרי המוסד, כולם צעירים מצטיינים, השתלבו בסיום לימודיהם בצבא ובשירות הביטחון הצרפתי, ורולנד גויס לתוכנית החלל של צרפת.
עד מלחמת העולם השנייה גר רולנד עם משפחתו בכפר קטן בחבל אלזס שבצרפת, שם התגוררו גם אבות אבותיו. ביוני 1940, בעקבות פלישת הגרמנים לצרפת, נמלטה משפחתו לשוויץ. כמה מבני המשפחה נסעו במכונית, אך רולנד בן ה-17 ודודו הצעיר עלו על האופניים ורכבו כל הדרך עד הגבול. המשפחה התאחדה שוב בשוויץ, אך גורשה משם לאזור ה"חופשי" של צרפת, שנכבש גם הוא על-ידי הגרמנים כעבור שנתיים. רולנד החל ללמוד שם בכיתה י"ב, והמורה למתמטיקה התרשם מכישוריו והשיג לו תעודות מזויפות שבהן הוא נקרא בשם הלא-יהודי "וילאר". יתר על כן, אותו מורה דאג לו למלגה לכיתת ההכנה ל"פוליטכניק".
הודות לשילוב של חוכמה, מזל וקור-רוח לא נתפס רולנד על-ידי הנאצים. הוא צלח את המלחמה, הצטיין בלימודיו ואכן התקבל ל"פוליטכניק" ב-1944. ולרי ז'יסקר דסטן, אחד מחבריו ללימודים, היה לימים נשיא צרפת.
ב-1949 החל רולנד לעבוד כמהנדס בדרגת סגן באגף החימוש של משרד ההגנה הצרפתי. הוא התעניין מאוד ביהדות אף שלא היה דתי, ובמהלך הקריירה ביקר בישראל ובטכניון. הוא התמחה בתהליכי עיבוד של חימוש צבאי והתקדם עד לדרגת קולונל (אלוף משנה). המשפחה התגוררה בשכונה של קצינים בכירים, ולבני הזוג נולדו שני ילדים - יואל ואן.
ב-1958 התקבל רולנד, בעודו בצבא, כאחד החברים הראשונים ב-CIRP, שהפך לארגון המקצועי הבינלאומי החשוב ביותר בתחום מערכות ותהליכי ייצור, ובמסגרת זו הכיר מדענים ישראלים, רובם ככולם אנשי הטכניון. במשך עשרים שנה כיהן רולנד כמזכיר הכללי של הארגון, ובשנת 1977 מונה לנשיאו.
המשפחה ביקרה פעמים רבות את הסבתא והסבא בישראל, ורולנד ביקר שוב ושוב בטכניון. הנשיא דאז, אלוף (מיל') עמוס חורב, ניסה לשכנעו להצטרף כחבר סגל, וכך עשה גם פרופסור אהוד לנץ מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון.
|
|
|
בשנת 1976 היה רולנד מועמד לקבל דרגת גנרל בצרפת. מה רבה הייתה הפתעתם של עמיתיו כאשר הודיע להם שהוא מוותר על הדרגה ועולה לארץ. אילו היה מקודם לדרגת גנרל, לא היה יכול לעזוב את צרפת בלי אישור מיוחד.
בשנת 1977, לקראת בואם לארץ, נסעו רולנד ושושנה לכנס CIRP בהודו. בתם אן – כיום ד"ר אן וייל-זרחיה, מנהלת המיחשוב בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון - הגיעה לארץ לפניהם. היא גרה אצל דודתה ועברה את הבחינות לבית הספר הריאלי. מאוחר יותר הגיעו הוריה באונייה יחד עם איליון - כלב המלינואה האהוב. יואל נשאר עוד שנה בצרפת כדי לסיים את לימודי ההנדסה ואת שירותו הצבאי, ולאחר מכן הצטרף למשפחתו בארץ. לימים הוא שימש סמנכ"ל ב"אורמת מערכות" וניהל חברת ייעוץ להתייעלות אנרגטית.
|
|
|
|
רולנד וייל הביא לטכניון סגנון ייחודי - מדען רחב אופקים, איש העולם הגדול, בקיא באמנות ובספרות ודובר ארבע שפות. אך יותר מכל הביא רולנד לטכניון את הרובוטיקה - ענף שהפך לאחד מנכסיו החשובים של הטכניון. הוא הקים את מעבדת הרובוטיקה הראשונה בטכניון, ובסרט ישן של ערוץ 1 ניתן לראותו, כסוף שיער ומעונב, עומד ליד צעיר שחור-שיער שהמנחה מציגו כ"מר משה שהם, עוזרו של פרופסור וייל". מר שהם מסביר למצלמה את פעולתו של הרובוט הראשון בטכניון, ופרופסור וייל מוסיף במבטא צרפתי מעודן: "אנחנו צריכים דור חדש של רובוטים לתעשיה הישראלית. בעתיד יהיו להם גם סנסורים"; והמנחה מתקן אותו: "חושים".
מר שהם הפך לפרופסור משה שהם, איש הפקולטה להנדסת מכונות, שפיתח את הרובוט המהפכני שסביבו קמה חברת "מזור" - רובוט המסייע למנתחים בניתוחי גב. "רולנד היה המנחה שלי לתואר שני," מספר פרופסור שהם. "הוא והמנחה שלי לתואר שלישי, פרופסור יורם קורן, היו חלוצי הרובוטיקה בטכניון. אני זוכר את רולנד כאיש נעים הליכות עם חזון וראייה ארוכת טווח. הוא התאקלם היטב בארץ, אך תמיד שמר על סגנונו הצרפתי."
|
|
|
|
|
|
|
|
הספיק לחגוג את יום הולדתו ה-90. משפחת וייל בטבעון; מימין: שושנה, אן, איתן, רולנד, יונתן ויואל [צילום: באדיבות דוברות הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל]
|
| ▪ ▪ ▪ |
פרופסור ז'אק גולדברג היה תלמידו של פרופסור וייל בצרפת בסוף שנות החמישים. גולדברג 'חשד' כי וייל יהודי, "אבל בשל ה'דיסטנס' המקובל בין מורים ומרצים ב'פוליטכניק' לא העזתי לשאול אותו. למדתי ממנו רבות, החל בהפעלת מלגזה ומחרטה וכלה בפצצות אטום. הוא היה אחד מתריסר מרצים, איש-איש בתחומו. התחום שלו היה שיטות עיבוד חדשות ומתקדמות למתכות, והוא היה חלוץ בפיתוח שיטות לא קונוונציונליות לעיבוד מתכות."
שנת 1967 הייתה שנת העבודה האחרונה של פרופסור (וקולונל) גולדברג בצרפת. הוא עלה לארץ והצטרף לפקולטה לפיזיקה בטכניון. שנים לאחר מכן ביקש ממנו המשנה לנשיא לעניינים אקדמיים להמליץ על רולנד. "הייתכן שתלמיד ימליץ על מורהו?" שאל. "הרי זו בושה!". ובכל זאת, גולדברג כתב המלצה חמה על מורהו הנערץ, ותוך זמן קצר נפגשו השניים בטכניון.
בינואר 2013 חגג פרופסור רולנד וייל את יום הולדתו התשעים. הוא היה מאושר, מוקף בנכדיו האהובים, בבני משפחתו וחבריו. כחודשיים לאחר מכן נפטר. יהי זכרו ברוך.
|
|
| תאריך: |
08/12/2014
|
|
|
עודכן: |
11/01/2015
|
|
|