דניאל מורשת ונועם כרמלי [צילום: רדי רובינשטיין]
| ביקורת "קרום" בסטודיו יורם לוינשטיין |
מסתרי הנפש שבקרום |
הבימאי והשחקן המהולל רמי ברוך הצליח ליצור מהמחזה "קרום" בו חנוך לוין בלל את כל תיסכוליו ושנאותיו, קומדיה מקסימה, הודות לקאסט משובח ביותר, הנראה ונשמע כוותיק במשחק מקצועי ● הצגה מענגת גם אם יש בה עקיצות לחולשות נפש האדם, הכלואות בקליפה החיצונית של גופו |
אם למישהו מגיעות התשבחות - הרי זה לבימאי רמי ברוך, שמכיר כה טוב את המאטריה, מנסיונו כמומחה מספר אחד באופן מעשי למחזותיו של חנוך לוין. וכמובן, לצוות השחקנים הכה מרנינים, כה מהוקצעים, יפים ומרשימים, עד כי ניתן לחשוב שזו הצגה בתיאטרון הקאמרי, שהעלה כמעט את כל מחזותיו של לוין. רמי ברוך אינו רק מעוגניו החשובים של התיאטרון הקאמרי במשחקו הכובש והמרגש. באופן בימויו כאן את הקומדיה בה לועג לוין לכל העולם וביחוד לעצמו, יצר מהשחקנים הצעירים והמחוננים יצירה תיאטרונית מושלמת. גם מי שלא מתלהב ממחזותיו של לוין, שדרך קבע רוויים בלעג לנשים, שבעיניו כולן זונות ובוגדות; או בגברים אימפוטנטים, באימהות שתלטניות, כשכל התכונות שהן של עצמו ומחייו, ובתחושת כשלון כיוצר - (שכאן הוא פיצל אותן בין כמה דמויות) - גם אדם זה יצליח להפיק הנאה מצפיה במחזה. במובן מסוים זוהי היצירה של רמי ברוך.
גיבור המחזה - קרום, הצעיר שחזר מאי שם, משלא הצליח לפתח קריירה, וחזר ללא פרוטה, דלפון כשהיה (מה שמזכיר את שנותיו של לווין בהן ספג לעג לרעיונותיו, ובמהלכן נכשל בכמה מערכות נישואים). אותו מגלם בחן רב ויוצר הרבה אמפטיה, גלעד מרחבי יפה התואר והסימפטי. חרף רדיפת הנשים אחריו במחזה, הוא חוזר מחו"ל ולו בשורה אחת: "הצלחתי בדבר אחד: לא להתחתן". הוא, כמו המחזאי, רואה בנישואים דבר מיותר, גדוש בסבל וחף מאהבה. אהובתו לשעבר, אחריה הוא מנסה לחזר כעת, טרודה (שירן בוחניק המקסימה כאשה הטוטאלית) לא מוכנה לעבור שוב מסכת יחסים חסרי בסיס ללא נישואים. כי כל אישה רוצה משהו מוצק. לכן תכטיך (נועם כרמלי) מחזר אחריה וזוכה להינשא לה, כברירת מחדל עבורה. כך גם חברתה דופה (נעם ברט), המתולתלת רבת הרגש, שבטוחה שהיא חסרת יופי, ועצם גישתה זו מרחיקה ממנה מחזרים. וכשטרודה מציעה לה להשתדך לטיפוס הדיכאוני, ההיפוכונדר, תוגתי (דניאל מורשת מעורר הרחמים הנושא על כתפיו את רוב ה"שריטות" של המחזאי עצמו), היא נעתרת להצעה. אף כי אלמנט האהבה אינו קיים פה. בזה בולט יחסו של המחזאי למוסד הנישואים.
בין שלל הדמויות בקומדיה הזו, מלבבת נויה פרנק כ-פליציה, אשתו העסיסית של דולצ׳ה - יוני גבורה, המתחלף בהופעות עם שון סופטי שהפעם הופיע כ"שקיטא". סופטי, שבהצגה זו כמעט אילם ברוב הזמן, מזכיר את תפקידו הכה קומי של הארפו מרקס משלישית האחים מרקס, ולא בכדי. כי בהפקה הבאה של הסטודיו: "ציד המכשפות" נכונה לכם הפתעה ממנו. קרן כפכפי החטובה והנאה מגלמת את הכלה ואת זוגתו של המחזר האיטלקי הלוהט ברטולדו (יותם רוטשטיין הטמפרמנטי הלוהט). את הרופא, הספר, הקברן והחתן מגלם עומרי בידני. אכן, המוות, שהוא הנושא שמנקר במוחו של לווין באופן קבוע - מקומו לא נפקד בהצגה זו. והכל בהומור, גם אם מקברי, אבל משחרר לחצים מהצופים ומענג במאד.
את המוזיקה הנפלאה המקורית המלווה את ההצגה ונוסכת בה אווירה ומשמשת כדמות רקע נוספת, כתב יוסי בן נון הידוע. את התלבושות היפות והמתאימות לכל דמות עיצב אלכס קורמן, כשכל זה בתוך תפאורה מיוחדת העשויה כולה מקופסאות קרטון, ששירן לוי כה השכילה להעניק להם נוסח של ריהוט מתוחכם. על התנועה היפה אחראי עמית לוי.
לסיכום: הצגה מעולה הודות לבימוי ולמשחק, המעניקים לחנוך לווין שידרוג ברמות.
גיבור המחזה - קרום, הצעיר שחזר מאי שם, משלא הצליח לפתח קריירה, וחזר ללא פרוטה, דלפון כשהיה (מה שמזכיר את שנותיו של לווין בהן ספג לעג לרעיונותיו, ובמהלכן נכשל בכמה מערכות נישואים). אותו מגלם בחן רב ויוצר הרבה אמפטיה, גלעד מרחבי יפה התואר והסימפטי. חרף רדיפת הנשים אחריו במחזה, הוא חוזר מחו"ל ולו בשורה אחת: "הצלחתי בדבר אחד: לא להתחתן". הוא, כמו המחזאי, רואה בנישואים דבר מיותר, גדוש בסבל וחף מאהבה. אהובתו לשעבר, אחריה הוא מנסה לחזר כעת, טרודה (שירן בוחניק המקסימה כאשה הטוטאלית) לא מוכנה לעבור שוב מסכת יחסים חסרי בסיס ללא נישואים. כי כל אישה רוצה משהו מוצק. לכן תכטיך (נועם כרמלי) מחזר אחריה וזוכה להינשא לה, כברירת מחדל עבורה. כך גם חברתה דופה (נעם ברט), המתולתלת רבת הרגש, שבטוחה שהיא חסרת יופי, ועצם גישתה זו מרחיקה ממנה מחזרים. וכשטרודה מציעה לה להשתדך לטיפוס הדיכאוני, ההיפוכונדר, תוגתי (דניאל מורשת מעורר הרחמים הנושא על כתפיו את רוב ה"שריטות" של המחזאי עצמו), היא נעתרת להצעה. אף כי אלמנט האהבה אינו קיים פה. בזה בולט יחסו של המחזאי למוסד הנישואים.
בין שלל הדמויות בקומדיה הזו, מלבבת נויה פרנק כ-פליציה, אשתו העסיסית של דולצ׳ה - יוני גבורה, המתחלף בהופעות עם שון סופטי שהפעם הופיע כ"שקיטא". סופטי, שבהצגה זו כמעט אילם ברוב הזמן, מזכיר את תפקידו הכה קומי של הארפו מרקס משלישית האחים מרקס, ולא בכדי. כי בהפקה הבאה של הסטודיו: "ציד המכשפות" נכונה לכם הפתעה ממנו. קרן כפכפי החטובה והנאה מגלמת את הכלה ואת זוגתו של המחזר האיטלקי הלוהט ברטולדו (יותם רוטשטיין הטמפרמנטי הלוהט). את הרופא, הספר, הקברן והחתן מגלם עומרי בידני. אכן, המוות, שהוא הנושא שמנקר במוחו של לווין באופן קבוע - מקומו לא נפקד בהצגה זו. והכל בהומור, גם אם מקברי, אבל משחרר לחצים מהצופים ומענג במאד.
את המוזיקה הנפלאה המקורית המלווה את ההצגה ונוסכת בה אווירה ומשמשת כדמות רקע נוספת, כתב יוסי בן נון הידוע. את התלבושות היפות והמתאימות לכל דמות עיצב אלכס קורמן, כשכל זה בתוך תפאורה מיוחדת העשויה כולה מקופסאות קרטון, ששירן לוי כה השכילה להעניק להם נוסח של ריהוט מתוחכם. על התנועה היפה אחראי עמית לוי.
לסיכום: הצגה מעולה הודות לבימוי ולמשחק, המעניקים לחנוך לווין שידרוג ברמות.
|
|
|||||||||||||||
|
| ||||||||||||||
|
||
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| תגיות / עוקבים | לקבלת רשימות חדשות עם הופעתן |
|
|
|
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| מסתרי הנפש שבקרום |
| תגובות [ 0 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

