מה קרה לישראל בהאג

לא כמו דבריהם של פרשנים על ההחלטה בהאג, כמעט כולם חדורי שביעות רצון, אך קשה לשמוח על ההחלטה. אומנם לבית משפט בהאג אין סמכות כפייה של החלטות, אבל עצם העובדה שמדינת ישראל ניצבת כנאשמת לפני 17 שופטים, ממדינות בעולם, ספק אם הם יחושו שביעות רצון מפסק הדין. בית המשפט היה, למעשה, למעין פורום, או זירה שבה נשמעו פרטים בהחלט לא סימפטיים הנוגעים לצעדיה של ישראל הננקטים ברצועת עזה. תוצאות ההצבעה של השופטים מזכירות תוצאות של הצבעות נגד ישראל בעצרת האו"ם. לקח אחד, לפחות, חייבת ישראל ליישם: אנשי ציבור, הח"כים, אנא לספור עד 200 לפני שתפתחו את פיותיכם כדי למתוח ביקורת על ארגון בינלאומי כזה או אחר, ובמקרה שלפנינו, להיזהר לפני שנואמים בפני פורום בינלאומי או פורום אחר. זה תפקידו של יו"ר הכנסת לאמץ המלצה זו של בית הדין בהאג, לאמץ עד כדי כפיה וענישה על החורגים מן המלצה זו של בית הדין.

אנו נמתין לתגובות שיתפרסמו, או ישודרו לאוכלוסיית העולם. כך נוכל להיווכח כיצד יפורש פסק הדין בקרב ציבורים גדולים. התפקיד החשוב שניצב בפני ישראל הוא מאמץ שנועד לבתק את חגורת הכיתור התעמולתי שבו נתונה המדינה. לקח נוסף: לא אחת אפשר להיתקל במאמרי-דעה של כותבים אחדים, המזלזלים בבתי הדין הצבאיים, של צה"ל. הרי אפילו במאמרים אחדים, מוסיפים הכותבים אצלינו מן השימוש במונח ג'נוסייד כאשר נושא המאמרים הוא המצב ביהודה ושומרון. והנה, אפשר להחמיא לאנשי הפרקליטות הצבאית אשר סייעו להוצאת פסק דין לא מרשיע מאד. אז כדאי לא התבשם בהתבטאויות של שביעות רצון מצד קובעי דעת הציבור. לסיכום, לפסק הדין של בית הדין בהאג עשויה להיות תרומה חיובית לתדמיתה של ישראל בעמים.