האם טראמפ הוא מועמד ראוי ולגיטימי לנובל

פרס נובל לשלום, שנוסד על-פי צוואתו של אלפרד נובל, מוענק לאנשים או ארגונים ש"עשו את המירב למען אחווה בין עמים, לפירוק או צמצום צבאות קיימים, ולקיום וקידום קונגרסים של שלום". הקריטריונים הרחבים הללו הפכו את הפרס לנושא לוויכוח ציבורי מתמיד. יש המפרשים את "השכנת שלום" כחתימה על הסכמי שלום רשמיים, בעוד שאחרים רואים בה מאבק למען זכויות אדם, חופש ביטוי או סיוע הומניטרי.

בחינה של זוכי העבר מלמדת שאין קו אחיד. ברק אובמה, למשל, קיבל את הפרס כהכרה במאמציו בתחום הדיפלומטיה הבינלאומית עוד בתחילת כהונתו, מה שעורר מחלוקת. לעומתו, אבי אחמד עלי, ראש ממשלת אתיופיה, זכה בפרס על יישוב סכסוך גבולות רב שנים עם אריתריאה, אף שהמצב האזורי נותר מורכב. גם פעילים למען זכויות אדם, כמו ליו שיאובו ומלאלה יוספזאי, וארגונים כמו האיחוד האירופי, זכו בפרס על תרומתם לשלום בדרכים שונות.

המאמצים של טראמפ והקריטריונים של פרס נובל

בתקופת כהונתו הראשונה, דונלד טראמפ נודע בגישתו הלא שגרתית ליחסי חוץ. הוא היה מעורב בכמה מהלכים דיפלומטיים משמעותיים, שהבולטים שבהם הם הסכמי אברהם. הסכמים אלו, שנועדו לנרמל יחסים בין ישראל למספר מדינות ערביות, נתפסים על-ידי רבים כפריצת דרך היסטורית במזרח התיכון. תומכיו טוענים כי בזכות תפקידו המרכזי בגיבוש ההסכמים הללו, טראמפ הוא מועמד ראוי לפרס נובל. מנגד, מבקריו מצביעים על מדיניותו השנויה במחלוקת במגוון נושאים:

"שלום בכל מחיר": הסכמי אברהם נחתמו על בסיס אינטרסים כלכליים וביטחוניים הדדיים, ולא על בסיס פתרון הסכסוך הפלשתיני-ישראלי. יש הטוענים כי הסכם כזה אינו מהווה "שלום אמיתי" במובן הרחב של המילה, אלא פשרות פוליטיות.

יציבות מול אי-יציבות: מדיניות "אמריקה תחילה" של טראמפ עוררה מתחים רבים עם בעלות ברית מסורתיות של ארצות הברית, פגעה בהסכמים בינלאומיים קיימים ופגעה באמינות של מוסדות גלובליים.

זכויות אדם ודמוקרטיה: עמדותיו בנושאים אלו, לצד התבטאויות שנויות במחלוקת והתנהלותו הפנימית והחיצונית, עומדות בסתירה לערכים שבדרך כלל מזוהים עם זוכי פרס נובל לשלום. לדוגמה, התעלמותו ממדיניות זכויות אדם במדינות מסוימות או מתקפותיו על חופש העיתונות.

האם די בהצהרות כוונות?

אחת השאלות המרכזיות היא האם מועמדותו של טראמפ מבוססת על הישגים מוכחים או על שאיפות וכוונה בלבד. בעוד שברק אובמה קיבל את הפרס על בסיס "מאמציו", ההסכמים שטראמפ היה מעורב בהם הם תוצר מוחשי יותר, אך גם הם ללא ספק שנויים במחלוקת. עם זאת, נראה כי ועדת הפרס מעניקה משקל לא רק לפתרון סכסוכים, אלא גם לקידום ערכים בסיסיים כמו זכויות אדם ודמוקרטיה, בהם רבים רואים את טראמפ כמי שלא עמד בסטנדרטים.

ההמלצות הרבות על טראמפ לקבלת הפרס על-ידי מנהיגים שונים יכולות להעיד על דבר מה נוסף - הצהרה פוליטית ולאו-דווקא הכרה בהישגים אמיתיים. יש הרואים בכך ניסיונות של מנהיגים להתרפס ולחזק קשרים עם נשיא ארצות הברית, יותר מאשר הכרה כנה בהישגיו למען השלום העולמי.

מסקנה

השאלה האם דונלד טראמפ הוא מועמד ראוי לפרס נובל לשלום תלויה בפרשנות של הקריטריונים ובמשקל שנותנים להיבטים שונים של השכנת שלום. בעוד שהישגיו הדיפלומטיים במזרח התיכון הם ללא ספק משמעותיים, מדיניותו והתנהגותו הכוללת עומדות בסתירה לערכים רבים שאיתם מזוהה הפרס. לבסוף, ההחלטה האם הוא מועמד לגיטימי וראוי היא עניין של שיפוט ערכי, וסביר להניח שהוויכוח בנושא יימשך עוד זמן רב.