מערערים את שלטון החוק

הדיון על גבולות חופש הביטוי, קו התפר בין חופש הביטוי לחופש הביזוי והשיסוי ימיו כימי האומה הישראלית מיום עומדה על בימת ההיסטוריה. הקו הדק המפריד בין הסתה ושיסוי לבין חירות האדם להביע דעתו היטשטש מאוד בשנים האחרונות. מה שהיה בבחינת בל יישמע הפך למטבע לשון השגורה בפי האנשים ללא מורא, ללא גבולות, עיין ערך: בוגד, בגידה, בוגדים, בגדו.

באחרונה בעקבות אירועי אלימות קשים במיוחד במגרשי הכדורגל, בעקבות הציפייה הברורה מאליה לאכיפת הסדר והצבת גבולות, קיבלה משטרת ישראל החלטה למנוע כניסת אוהדים עם חולצות מעוררות מדנים ועליהן כתובות הסתה, מכל סוג. עמותות וארגונים, בהם ממומנים, קפצו כמוצאי שלל רב על הזדמנות לפגוע במשטרה, ועל הדרך לזכות בפרסום חינם תוך ריצוי אדוניהם ומממניהם.

בכל חברה, כמו בכל ארגון, כמו בכל משפחה, יש טובים ויש טובים פחות או יותר. כמה לא מפתיע שמאובחנים בשלושת הקטגוריות דלעיל יש גם בארגון הנקרא משטרת ישראל. יש שוטרים אדיבים ומקצועיים ויש שוטרים גסי רוח ובריונים בדיוק כמו שיש שופטים בעלי מזג שיפוטי ויש שופטים בעלי מזג חם יותר מקרני שמש לוהטות ביום שרבי.

החלטת שלושת שופטי בית המשפט העליון להטיל כתם בל יימחה על כלל שוטרי משטרת ישראל, היא החלטה אומללה, אשר תשוב כחרב פיפיות על החברה הישראלית, ראשיה, שריה יועציה ושופטיה.

שופטי בג"ץ הכשירו חולצת תועבה כנגד משטרת ישראל, שוטריה, מפקדיה, לוחמיה, בהתירם לאוהדים להגיע למגרשי הכדורגל עם חולצה עליה סמל משטרת ישראל ומתחתיה כיתוב "חלאות". זה לא חופש ביטוי, זו הסתה פושעת. זו לא דמוקרטיה זו אנרכיה, זו קריאה לביזוי והתרת דמם של עובדי ציבור, זהו שיח גרדומים שסופו מי יישורנו. וביום בו מדינת כל חולצותיה תביט במראה ותראה: שופטים חלאות, ערבים חלאות, רבנים חלאות, מפקדי צה"ל חלאות, שרים חלאות, בג"ץ חלאות, אנה נוביל את החרפה.

יש רגעים, בעיקר כשהתימהון מכה בי ללא רחם ולשוני נדבקת לחיכי, שאיני מצליח להבין מאיזה מעיין שתו כבוד השופטים העליונים המקבלים החלטות הזויות, מופקרות וחסרות אחריות מעין אלה, הטחו עיניהם מראות, הנאטמו אוזניהם משמוע? האם לא ראויים שוטרי משטרת ישראל למעט כבוד, לקורט הערכה? ולא רק השוטרים שיצאו להגן על המדינה בטבח שבת שמחת תורה, שחלקם לא שבו משדות המערכה ואחד, רן גווילי שמו, גיבור ישראל, עדיין בשבי אנשי התועבה,

גם השוטרים הנאבקים בפשע, הפועלים לביצור הביטחון האישי והלאומי, השוטרים אשר לילם יומם, המוסרים נפשם כדי לשמור על הסדר הציבורי וזוכים לחולצות הסתה נתעבות שאושרו והוכשרו על-ידי הבג"ץ. כשיהודים חרדים קוראים לשוטר נאצי, הזעזוע אמיתי וגדול, כשמפגינים זורקים לפיד בוער על שוטר הזעזוע אמיתי וגדול, כששוטר נהרג, נפצע במהלך פעילות הזעזוע הוא גדול. מדוע כששוטרים מבקשים להגן על הסדר הציבורי, למנוע אלימות ובריונות, מותר להתייצב מולם עם חולצות חלאה?