אין חדש תחת השמש, אמר קוהלת. גם ברק, לשעבר לוחם נועז, רמטכ"ל, וראש ממשלה, אין בו שום דבר חדש. ברק הוא איש שלא לומד דבר משגיאותיו. כמעט כל דבר שהוא אומר הוא כזב או חצי אמת, כמעט כל מצג שלו הוא מצג שווא. לדוגמא, הצהרתו כי רק עמוק באיחוד הלאומי יש דרישה למשול בעם זר. אין דבר מופרך מזה.
לאיחוד הלאומי ישנה תוכנית סדורה, ציונית, לפדות את הארץ מיד הפולש הזר הערבי. לעומת זאת המרכז הפוליטי שברק משתייך אליו לכאורה דורש שליטה יהודית על העם הזר השוכן בג'לג'וליה, טייבה, נחל עירון, לוד רמלה, רהט וכסייפה. במ-ק-ר-ה, זה אותו עם זר החי בשכם בחברון ובירושלים, ערי ישראל תנ"כיות לכל דבר ועניין. את המנהיגות הנוכחית (אולמרט ופרץ) הוא מכנה "מוכשרת" מבלי להראות ולו הישג אחד שהוא שלהם. (עמונה? מלחמת לבנון? חטיפת חיילים?) את נאומו הוא חותם באיוולת הקרויה "אנחנו כאן והם שם" כאשר ה"שם" הוא למעשה "כאן" בדיוק באותה מידה ש"כאן" מוגדר אצל כל ערבי כדאר-אל-איסלאם שאליו פלשו היהודים בני המוות.
ברק, כמו כל צמרת העבודה מייצג את ההינתקות מן הציונות, מארץ ישראל ומכל קשר למציאות של מזרח הים התיכון. המגזר הגדול של מתפקדי מפלגת העבודה הוא הערבים, והמנהיג הראוי למפלגת האבודה הוא ראלב מג'דלה. לחילופין, כמי שעשה את הנזק הגדול ביותר למדינת ישראל, זה אהוד ברק וכפילו עמי איילון.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
