שוב אנו קוראים עיתונאי - הפעם זה
נחום ברנע - הקורא לממשלת ישראל לשלם "כל מחיר" עבור שחרורו של גלעד שליט. השכם והערב אנו שומעים פוליטיקאים, עיתונאים ובעצם כמעט כל זב חוטם, הממלאים את מוחותינו ואת אוזנינו בקריאה כי "אין ברירה, חייבים לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר". העובדה שהקלת סבלו של היחיד עלולה, כמעט בוודאות, לעלות בסבלם, בחייהם או בנכותם של רבים - אינה מעסיקה את הממליצים הללו. העכשוויזם עובד במלוא כיעורו, שטחיותו וחוסר -אחריותו.
אני טוען כי יש ברירה, והיא שונה לחלוטין. היא קשה, אכזרית ומכאיבה, טמונים בה סיכונים, אך היא קיימת: על ממשלת ישראל להודיע בפומבי כי היא חוזרת בה מכל הסכמה, לנוכח סחטנות חמאס ולנוכח הנזק הכרוך בכל עסקה איתו, וכי מעתה ואילך לא תנהל עוד שום משא-ומתן על פדיון שבויים. לא ישולם שום מחיר תמורת החזרתו של שליט, וכך תנהג ממשלת ישראל גם אם יחטפו חיילים או אזרחים ישראלים נוספים.
זה קשוח ואכזרי, וליבי-ליבי לגלעד האומלל ולמשפחתו לשמע הודעה כזו. אבל אין זו דרישה חסרת תקדים או נטולת הגיון, שכן במלחמות הזכורות לנו - מלחמת העולם השניה, מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם - הבינו עמים שלמים, האמריקני, הבריטי, הקנדי, האוסטרלי ושאר עמי הברית ולאחר מכן אלה שצבאותיהם השתתפו בחיל האו"ם בקוריאה, כי חיילים וטייסים שלהם מוחזקים בשבי האויב, לעיתים קרובות בתנאים קשים ובעינויים. ואולם, לא שמענו שם אפילו אלפית מהטענות ומההפגנות הנשמעות כאן בפרשת שליט, ולא נשמעה שם צעקה כמו זו של נחום ברנע ואלפי דומים לו, כי "יש לשלם כל מחיר". במלחמת העולם השניה ישבו בשבי הנאצי אלפי חיילים של בנות הברית, חלקם כמעט שש שנים, ואיש מבני משפחותיהם לא התרוצץ בכל העולם ולא דיבר נגד ממשלתו וגער בה על "כשלונה" בשחרור יקירו, כמו שנוהגים נועם שליט והמפגינים "למען" גלעד (ולדעתי הם פועלים לרעתו, למרות שכוונתם טובה).
כל זה שייך להתרופפות המוסר והערכים שלנו. אין מדובר עוד בחייל, היודע מראש כי תמיד קיימת הסכנה כי יהרג (כמו שקרה לחבריו-לצוות של שליט), יפצע ויישאר נכה או יפול בשבי האויב. למרות גיוסו לצבא, אפילו ליחידה קרבית, הוא נשאר "הילד" שצריך לפנק, לתת לו "צ'ופרים" וליילל כל אימת שמישהו מעז להעמידו בסכנה או במאמץ רב.
|
|
|
הצהרה פלשתינית: לשחרר את גלעד בכל מחיר
|
|
הודעת הממשלה תבהיר, כי כללים אלה יחולו על כל ישראלי אחר שיוחזק בידי האויב, וכי אם תהיה חטיפה נוספת תשקול הממשלה הרחבת הצעדים שתנקוט נגד החוטפים. הרחבה כזו עשויה להיות, לדוגמה, הודעה כי אי-הצגת קלטת וידאו תקופתית, המוכיחה כי השבוי בריא ושלם, תיחשב כשלעצמה כראיה לפגיעה בו ע"י שוביו.
הודעת הממשלה תבהיר כי כללים אלה לא יחולו על החזקת שבויים בידי ממשלת אויב, שתנהג על-פי אמנת ז'נבה ותעניק לשבוי הישראלי זכויות הקבועות באותה אמנה.
הודעה כזו מאת ממשלת ישראל תגרום חרדה עצומה, לא רק בלב כל מנהיגי חמאס (השולחים אחרים לפוצץ את עצמם, אך אוהבים מאוד את חייהם-שלהם ואת מנעמי השלטון), אלא גם בלב קרוביהם ושכניהם. הלחץ להיפטר מגלעד, שיהפוך למקור סכנה גדולה לאותם חוגים רחבים, ילך ויגבר, עד כי יתכן שנראה את חמאס מנסה לקיים מגעים לשחרורו של גלעד.
מובן מאליו כי יש ללוות את צעדי הממשלה הללו בסגירת כל ברז אפשרי בפני אסירי האויב המוחזקים בידינו, במיוחד אלה שארגוניהם מעורבים בהחזקת שבויינו, ולשלול מהם כל הטבה שאינה נובעת מאילוצי האמנות הבינלאומיות. למשל, ביקורי קרובים (לכל הפחות בתכיפות הנהוגה כיום), לימודים אקדמיים, מכשירי טלוויזיה ומכשירים אלקטרוניים אחרים בתאיהם, קומקומים וכלי אוכל (שום אמנה אינה מחייבת זאת), קנטינות לרכישת תפנוקים למיניהם ושאר "צ'ופרים". הענקתם של אלה תותנה בהחזרת כל שבוי שבידי האויב. מובטח כי צעדים כאלה יגרמו הצטברות לחץ עצום על הנהגת המחבלים לארגוניהם השונים, מאת משפחות האסירים, שמעמדן ויוקרתן בקרב האוכלוסיה שם הם גבוהים ורבי השפעה.
במקום שעיתונאים ישראלים ילמדו אותנו השכם והערב כי כדאי שנשלם "כל מחיר", יכתבו עיתונאים ערביים המלצה למנהיגיהם, להיפטר מהשבוי הישראלי "בכל מחיר", מאחר שהוא מהווה מקור סכנה לרבים מתושבי עזה.
מובן מאליו שהעולם ה"נאור", ויותר מזה ישראלים "נאורים" הדואגים בעיקר לשלום אויבינו, יצעקו חמס ויתלוננו על ממשלת ישראל, המאיימת "לחסל בני-אדם ללא משפט ואף לסכן חיי ילדים". ואולם, צעד כזה מאת ממשלת ישראל יתקבל בעולם כולו כחידוש מרענן, יובן לחלוטין ע"י כל בר-דעת וסופה של הסערה לדעוך ולהתפוגג. התקשורת תמצא אלף נושאים אחרים לעסוק בהם.
|
|
|
האויב האכזר הניצב מולנו רק נשכר ומתעצם מערכים רופפים אלה ומנצלם לטובתו, בלושו את דעת הציבור ואת עצביו כמו פלסטלינה, בתחכום רב. חלק מהעוסקים במרץ בלישה הם אנשים כמו נחום ברנע, שכוונותיהם טובות אך מובילות לגיהנום.
לצד ההכרזה כי ממשלת ישראל לא תשלם שום מחיר ולא תנהל כל משא-ומתן לשחרור שבויים, יש להכריז כי ראשי חמאס, שההודעה תנקוב בשמותיהם ורשימת שמותיהם תעודכן מפעם לפעם, מוחזקים על-ידנו כאחראים אישית לכל פגיעה בגלעד שליט. זה צודק והגיוני: המנהל משא-ומתן לשחרור השבוי, מכהן בהנהגה של ארגון או "ממשלת עזה" המנהלים משא-ומתן כזה או מתרברב בפומבי כי השבוי לא ישוחרר אלא אם ישראל תעשה כך וכך - חזקה עליו שגורל השבוי נתון בידיו, ואין לשמעו בטענה כי נטפלים אליו לשווא.
במקביל להודעת הממשלה כאמור, ובנפרד ממנה משום שכללי המשפט הבינלאומי אינם מאפשרים למסור זאת במישרין ומפי הממשלה עצמה, תימצא הדרך הנאותה להבהיר לעולם כולו למה הכוונה בהטלת האחריות האישית: אם יתברר כי נפלה שערה משערות ראשו של השבוי, תטפל ממשלת ישראל באותם אחראים כפי שממשלת גולדה מאיר טפלה באחראים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, תוך שימוש באמצעים מגוונים כפי שנעשה במקרה של סאלח שחאדה (אשר בחיסולו הצודק נהרגו גם 14 מקרוביו ומשכניו).
|
|