|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לדבר ולא לדבר: שיח נשים חרדיות
|
השיח של הנשים החרדיות מאופין בדיבור אשר מנסה לעקוף התייחסות ישירה, ואף עקיפה למין ● בכך מבדלות עצמן נשים חרדיות מן החברה החילונית
|
הנשים החרדיות מקפידות לא רק על לבוש צנוע אלא גם על שפה צנועה (אוריין, 1997). הן משתמשות בלשון צנועה הן כדי להבהיר את הגבולות בינן לבין החברה הישראלית-חילונית הסובבת (סיון, 1991), והן כדי להגדיר את הגבולות הפנים קהילתיים של החברה החרדית (Baumel, 2006).
בראיונות עומק שנערכו עם נשים חרדיות כחלק מעבודת דוקטורט בנושא "הנשים החרדיות והתקשורת החרדית בישראל: דפוסי חשיפה ואופני קריאה" התבקשו הנשים להתייחס לסיפור שהתפרסם בעיתון החרדי משפחה ובו מסופר על אישה שעבדה במקום עבודה מעורב (שיש בו גם גברים). הנשים נקטו מגוון מילים וביטויים כדי לבטא בזהירות את חששן מהעבודה במקום כזה, בלי לומר במפורש ממה הן חוששות. למשל: (1) מילים המסמלות בעיה - בעיה, בעייתי, נושא בעייתי; (2) מילים המסמלות מערכת יחסים - מתחככת, לדבר עם כולם; (3) מילים המתארות ניסיונות הקשורים בצניעות - כל מיני התמודדויות, ניסיונות מסוימים; (4) מילים מרמזות - כל ה... את יודעת, נושא לא פשוט, לא בריא.
המילים והביטויים שבהם בחרו הנשים הם חלק מן השפה הצנועה שאותה עמלה הסוציאליזציה החרדית להנחיל להן. שפה זו היא המציאות החד-פעמית של השיח (פוקו, 2005 [1969]), שהדוברות החרדיות חושפות בדבריהן. המילים מסמלות מעין טאבו, משהו שלא מדברים עליו. ה"משהו" הזה הוא מערכת היחסים האישית, רווית המתח המיני, הנוצרת בין נשים לגברים שלא רגילים להיות ולעבוד יחד. לא במקרה הנשים - גם אלו שאינן עובדות עם גברים - התנגדו בתוקף לעבודה במקום שיש בו גברים. ההתנגדות הזו היא חלק מהותי מהחינוך שלהן. אך מה שמעניין הוא השיח: הנשים דיברו בשטף אך בזהירות, הן רגילות "לדבר על" בלי "להגיד את". כיוון שהשיח על מין אינו לגיטימי במגזר החרדי, הן למדו ליצור שפה אחרת, עוקפת, שתאפשר להן בעצם לדבר בלי לדבר.
|
|
- אוריין, ש' (1997). "לשון צנועה – נפש צנועה": דפוסי תקשורת מילוליים בקרב בנות ונשים חרדיות. בלשנות עברית 42-41, עמ' 19-7.
- פוקו, מ' (2005) [1969]. הארכיאולוגיה של הידע. תל אביב: רסלינג.
- סיון, ע' (1991). תרבות המובלעת. אלפיים 4, עמ' 98-45.
|
|
|
אוניברסיטת בר-אילן והאגודה הישראלית לחקר שפה וחברה;
תקציר - הוכן עבור הכנס הבין-תחומי השני בנושא שיח ומגדר בישראל (03.02.09)
|
|
| תאריך:
|
03/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
03/02/2009
|
|
ד"ר רבקה נריה בן שחר
|
|
לדבר ולא לדבר: שיח נשים חרדיות
|
|
|
רפורט הוא מונח המבטא "כימיה" בין אנשים, ותחושה של הרמוניה ותיאום באינטראקציה ביניהם. לרפורט נמצאה השפעה ניכרת על איכות האינטראקציה הבין-אישית; בחקר המשא-ומתן נמצא כי הוא מסייע להגיע להסכם, קשור להגדלת הרווח המשותף של הנושאים ונותנים ומעלה את שביעות רצונם (Moore et al., 1999; Thompson & Nadler, 2002). מתוך ההתנהגויות המייצרות רפורט ומבטאות אותו, נחקרו רק התנהגויות לא מילוליות. ה"רפורט המילולי" הוא לפיכך משתנה חדשני בפסיכולוגיה חברתית המבטא את ההתנהגויות המילוליות שיוצרות את הרפורט, ונחקר לראשונה במחלקה לפסיכולוגיה בבר-אילן, בהקשר של משא-ומתן.
|
|
|
|
|
במאה ה-19 הלך והתגבש אחד המיתוסים המכוננים של התרבות המערבית המודרנית: מיתוס הילדוּת או מיתוס "הילד והגן". ראשיתו בתפיסות חינוך חדשניות (רוסו, פרובל), שמתחו זיקה בין ילד-טבע-גן, ואחריתו בסיפור הגמוני, כובש, גברי ואבסולוטי, שנבנה סביב מטפורה טעונה כ"גן עדן", שפרטה על נימי מטען אסוציאטיבי מן המוכן, שהיה מצוי במורשת התרבות המערבית. נקודת המבט המדומיינת שיוחסה לילד, נוכסה בידי הרומנטיקנים (וורדסוורת, שילר) ותנועות השחרור הלאומיות, שתרגמו "גן" ו"טבע" לטריטוריה ולמולדת, ונדרשו למיתוס "הילד והגן", עת שקשרו את הילדות לרתמת הלאומיות ושחו בדימויי לידה, אדמה וילִידים אוטוכטוניים וגיבורים (משיח, 2000).
|
|
|
|
|
המפגש בין הזהות הלאומית לזו המגדרית מייצר שורה שלמה של יחסי כוח: הכפפה, שעבוד, סירוס, אבל גם מאבק, התמרדות וחתרנות. כפי שמציע פוקו, בדיון על המיניות, שדות שיח שונים ובכלל זה גם השיח הלאומי, מקדמים יחסי כוח המאפשרים בתורם ייצור שדות שיח נוספים. בהקשר הלאומי הופכת הזהות המגדרית לאתר של כוח ומאבק הסובבים לעתים קרובות סביב הצורך בשימור מאפייניה המסורתיים. יחסים אלו נכונים כמובן גם במסגרת הסיפור הציוני שתבע, כפי שהראה לאחרונה מיכאל גלוזמן, לשקם את הגבריות היהודית הפגומה.
|
|
|
|
|
הביקורת הפמיניסטית על המדיה מרבה לבקר את אופן הייצוג של נשים בעיתונות בכלל ובעיתוני הנשים בפרט. ביקורת זו מדגישה שהייצוג של נשים הנו סטריאוטיפי, מאחר שהוא מייחד אותן למרחב הפרטי ומתמקד בתפקידיהן המסורתיים - אם, רעיה ועקרת-בית (Byerly & Ross, 2006). עיתון הכלכלה הישראלי לנשים ליידי גלובס מאפשר לבחון דווקא את הייצוג של האישה "האחרת", האישה במרחב הציבורי, בעולם הגברים, המכונה "אשת עסקים" או "אשת קריירה".
|
|
|
|
|
שאלת משמעותו של הדם בפולחן הקרבנות הישראלי הקדום עוררה עניין רב במחקר, היות שהדגש המושם על הדם בטקס המקראי הוא חריג לעומת השימוש בו בטקסים הנהוגים בסביבה התרבותית הרלוונטית (McCarthy, 1973; Geller, 1996; Gilders, 2001; Gruenwald, 2003). עבודת המחקר שלי עוסקת בחשיפת המשמעות המיתית של הדם בפולחן המקראי לאור תיאוריות העוסקות בקשר שבין הפולחן לבין המיתוס (Gruenwald, 2003). ההנחה המרכזית במחקרי גורסת כי ההתגדרות הייחודית של הריטואל המקראי, ותפקיד הדם בו, כרוכים במעבר מפוליתאיזם למונותאיזם, בעיקר מן הסיבה שהדת המונותאיסטית שהתגבשה בישראל היא דת אנדרוצנטרית ופטריארכלית. השאלה העומדת בלב הדיון היא שאלה מגדרית והיא נוגעת לקשר האפיסטמולוגי שבין משמעות הדם בפולחן למונותאיזם.
|
|
|
|
|
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
