מבחינתו של ג'ו ביידן, הניצחון בבחירות – אם ינצח – עשוי להיות החלק הקל של עבודתו. הוא יורש משימה שאולי היא בלתי אפשרית, סבורה רות מרכוס, עורכת בכירה בוושינגטון פוסט. אם ינצח, יהיה זה ברוב דחוק בחבר האלקטורים ויהיה עליו להתמודד עם סנאט הצפוי להישאר בשליטה רפובליקנית ועם בית משפט עליון בעל רוב שמרני.

הרוב הקטן של ביידן מזהיר בצורה הברורה ביותר, שחלק ניכר מן האמריקנים תומכים בנשיא ההרסני ביותר והמסוכן ביותר בהיסטוריה האמריקנית. ביידן הבטיח להיות נשיא של כל האמריקנים, בניגוד לגישה הפלגנית של טראמפ. אבל אפילו נצחונו במניין הקולות אינו יכול להסתיר את העובדה, שהוא יורש מדינה שאזרחיה זועמים ומפולגים כפי שלא היו מאז מלחמת האזרחים.

ביידן הבטיח לשקם את הרוח האמריקנית, אך האמריקנים אינם מסכימים מהי אותה רוח. רבים מדי אינם מסכימים שטראמפ מסוכן; גם אם הוא יפסיד, הטראמפיזם לא ישלים עם הפסדו. יש לכך השלמות לעתיד. אם מיץ' מקונל לא יצטרך להתמודד עם השגעונות של טראמפ, הוא יוכל להקדיש את ארבע השנים הבאות לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב: להפריע. לרפובליקנים לא יהיה שום תמריץ לעבוד עם ביידן; ספק אם אחרי לכתו של טראמפ הם יתנהגו אחרת.

בזמנים שלווים יותר, מקובל להניח שממשל מחולק מהווה הזדמנות להשיג פשרות בין-מפלגתיות הנחוצות לבניית קונצנזוס הנחוץ בסוגיות קשות. אבל זוהי גישה תמימה בעידן הנוכחי. קל יותר לדמיין את מקונל וחבריו חוסמים את המינויים של ביידן, כולל לבית המשפט העליון, מאשר לראותם מוצאים דרכים לעבוד יחדיו.

בזמנים שלווים יותר, ממשל מחולק יכול היה לתת לביידן תירוץ נוח להתייצב מול דרישות האגף השמאלי של מפלגתו. אין ספק, שכאשר מקונל שולט בסנאט – אפשר לשכוח מביטול הפיליבסטר, מהגדלת מספר שופטי בית המשפט העליון וממינויים שמאלניים שלעולם לא יעברו. אבל נראה שלשמאל הדמוקרטי אין חשק לוותר. אנשיו יטענו, כי תוצאות הבחירות מלמדות שהמתינות של ביידן לא קסמה למצביעים, אלא הייתה כמעט קטלנית לקמפיין המפלגה. העובדה שביידן לא יוכל להיענות לדרישותיהם, אין משמעותה שדרישותיהם ייעלמו.

ביידן יצטרך להתמודד גם עם בית המשפט העליון השמרן ביותר מזה למעלה מ-80 שנה. אם ביידן יפנה לאסדרה כתחליף לחקיקה שתימנע ממנו, הוא יתעמת עם בית משפט העוין למדינה המינהלית ואשר מוכן לשקול שינויי חקיקה מרחיקי לכת כדי להקטין את היקפי פעילותה. ואילו תמיכתו של בית המשפט בנשיא חזק, רחוקה מתפיסת העולם של נשיא מן המפלגה הדמוקרטית.

בית המשפט העליון השמרני עלול למנוע מביידן להפעיל בצורה אגרסיבית את הסוכנות להגנת הסביבה או את משרד העבודה. הם עלולים לפסוק, שסוכנויות רגולטוריות עצמאיות הן בלתי חוקתיות. והשופטים השמרנים בחנו – עוד לפני מינויה של איימי קוני-בארט – את האפשרות לחדש את "דוקטרינת חוסר ההאצלה" מלפני הניו-דיל של שנות ה-30, ולפיה יש להגביל את סמכותו של המחוקק להאציל סמכויות של משרדים או סוכנויות.

לכך יש להוסיף את האתגרים המאוד-מעשיים שיעמדו בפני ביידן, אם אכן ייכנס לבית הלבן ב-20 בינואר: כניסה לתפקיד בעיצומה של מגיפה קטלנית המאיימת לצאת מכלל שליטה; התמודדות עם המשבר הכלכלי הנלווה אליה; האתגרים ארוכי הטווח של שינויי האקלים, חוסר השוויון והגזענות השיטתית; ולהתחיל לרפא חברה מפולגת במיוחד. ניצחון בבחירות היה קשה מאוד; למשול עלול להיות משימה בלתי אפשרית.