סערה בפרלמנט הבריטי סביב מלחמת חרבות ברזל

עובדים מאושרים ובעלי מוטיבציה מייצרים תוצאות טובות יותר למקומות העבודה, אבל האינטרסים של עובדים וארגונים לא תמיד עולים בקנה אחד – מזכיר אקונומיסט. זה מה שאירע בשבוע שעבר, בדיון על מלחמת חרבות ברזל שיזמה המפלגה הסקוטית הלאומית. מתוך חשש שגורמים פרו-פלשתינים יטרידו שבועות ארוכים את הצירים, נענה הויל לבקשת הלייבור והשתמש בנוהל נדיר כדי למנוע הצבעה על הצעת הסיכום של הסקוטים, אותה ראה כבלתי מאוזנת.

התוצאה הייתה זעם מצד חברי פרלמנט רבים והתנצלות של הויל שיכולה הייתה לבוא הישר ממחוזות משאבי האנוש: יש לו חובה למנוע מתקפת טרור על הפרלמנט, ו"אם הטעות שלי היא שאני דואג לחברים – אני אשם". במילים אחרות: רווחת הצירים גברה על החובות החוקתיות. מנכ"ל היה מורה לקיים את ההצבעה; מנהל משאבי האנוש ביטל אותה.

זה היה יותר מדי ל-80 (מבין 650) חברי פרלמנט, אשר חתמו על הבעת אי-אמון ביו"ר. מדובר בסקוטים שואפי נקם ובשמרנים הטוענים שהוא כופף את החוקים בכניעה לכנופיות. הויל מחזיק מעמד משום שגם לשמרנים שבשלטון וגם ללייבור באופוזיציה מתאים יו"ר מצולק. פרלמנט שאינו מצביע על החלטה משום שהיא שנויה מדי במחלוקת, דומה לכבאים שאינם מתיזים מים על בית משום שהוא חם מדי – טוען אקונומיסט. אולם, האירוע הזה מאפיין את כהונתו של הויל.

באופן מובן, פוליטיקאים ממש לא נהנו מגל של עוינות ואף איומים ברשתות החברתיות. חבר הפרלמנט דייוויד אָמֶס נדקר למוות ב-2021 בידי מחבל מוסלמי שביקש לנקום על מתקפה בריטית בסוריה. כמה מעמיתיו ביקשו להעביר את "חוק דייוויד" שיאסור על אנונימיות ברשתות החברתיות. הויל, שהיה מודאג זמן רב מן המתרחש ברשתות, תמך (אך החוק לא עבר). זו הייתה ערבוביה בין שני נושאים: הטרלה איננה נעימה אבל היא איננה טרור, סבור אקונומיסט.

ויש עוד נקודה. בניין הפרלמנט ("ארמון וסטמינסטר") מן המאה ה-19 אינו עומד בדרישות הבטיחות וסובל מתחזוקה לקויה. יש צורך לפנות אותו לחלוטין כדי לבצע את השיפוצים הדרושים, אך חברי פרלמנט רבים מתנגדים: העלות גבוהה וקשה יהיה להסביר אותה לבוחרים, והם אוהבים את הבניין כמות שהוא. הויל תומך בהם ומעדיף שיפוצים שניתן לבצע בלא פינוי. זה מה שעושה מנהל משאבי אנוש; היו"ר אמור לנהוג אחרת.