כצפוי

אשרור הסנאט למינוי איימי קוני בארט לשופטת בבית המשפט העליון האמריקני והשבעתה היו עוד סטירת-לחי של הנשיא דונלד טראמפ לשמאל הפרוגרסיווי, שהשתלט על המפלגה הדמוקרטית ולעיתונות המוּטה, שתומכת בדמוקרטים ובגחמותיהם בעיניים עצומות.

זו גם אזהרה, שלא תישמע בשמאל הישראלי, שמאמץ את הגישה הפרוגרסיווית, וחותר לדמוקרטיה מעוותת לגמרי, שבו יודרו רוב הישראלים מזכותם להכריע מי ינהיגם. הם תת-תרבות, בבונים ושאר זבל, שפולטים פיות הנאורים רק בעיני עצמם; ולכן, שוללים הנאורים, בשם הדמוקרטיה, את זכותם לבחור ולהחליט.

כבר כיום אין למרבית העם בישראל יכולת להשמיע (ולשמוע) את דברו בתקשורת הממוסדת, כולל באמצעי התקשורת הממלכתיים כביכול (גלי צה"ל ותאגיד כאן), שעוסקים בהסתה בלתי-מרוסנת נגד השלטון הנבחר במדינה.

עד לפני כמה חודשים יכלו הישראלים הימניים למצוא לעצמם נחמה ומפלט ברשתות החברתיות, אך הצבת נסגרת באכזריות נחושה. פייסבוק וטוויטר כבר הורידו את הכפפות ואת המסכות, ומונעות פרסום דעות, שאינן לרוחן. כלומר, דעות ימניות. בארצות-הברית זה הוכרז רשמית. בארץ מסתתרים עדיין מאחורי "מדיניות" ושאר ססמאות עמומות, אך הכוונה ברורה: לסתום את הפה למי שאינו לרוחם הפרוגרסיווית של בעלי הרשתות ומנהליהן.

לפי התקשורת האמריקנית, לא היה סיכוי לטראמפ להעביר את מינוי בארט לשופטת בסנאט. וכידוע, זה מה שקרה ... בארט, שהושבעה לשופטת למרות העיתונות העוינת, מזכירה לי את שמעון פרס - פוליטיקאי, שנפטרנו ממנו, תודה לאל, וידע רק לדבר גבוהה-גבוהה ולהפסיד בבחירות. לו זה היה תלוי בסקרים ובעיתונות הישראלית, היה פרס נבחר לראש ממשלה כבר בשנת 1977. תודה לשומר פתאים, שגאלנו מהסיוט הזה.

משמע, לאדם סביר אסור להאמין לתקשורת - לא שלנו ולא של חו"ל. היא תטעה את קהלה כל פעם, כי זה טעמה.

מורשתו?

נאורי השמאל מתפוצצים כיוון שהשרה אורלי לוי-אביקסיס אמרה בפומבי ומבלי למצמץ את מה שרבים חושבים - מורשת רבין אינה שלהם. הם לא מאספסוף הנרות, שהפך את רבין לקדוש, והם לא יעלו לקברו, לא יקדשו את זכרו של סיינט איזק, וידברו בהערצה על מורשתו.

בהזדמנות זו כדאי לברר את המושג מורשת רבין. האם זה עישון כפייתי? האם זו שתייה מופרזת? האם זו לשונו, שהשתלחה מדי פעם באלימות מילולית, כשלא היה לו מה להגיד? האם זו מנהיגותו הצבאית המפוקפקת, שקרסה לעיני כל (למרות מאמצי הסתרה, הנמשכים עד היום) ברגע האמת ערב מלחמת ששת הימים? האם זו טעותו האסטרטגית במלחמת ההתשה? האם זה תפקודו הכושל כראש ממשלה, שהובל באף בכהונתו השנייה לחתום על הסכמי אוסלו? האם אלה הוויתורים המפליגים, שעשה כדי שחוסין המלך יחתום על הסכם לשלום "קר" עמנו?

בקיצור, עדיין ממתין לתשובה מהי מורשת רבין, שאת מרבית נאומיו ואת ספרו המונומנטלי, "פנקס שירות", שנועד להיות אוטוביוגרפיה, כתבו לו אחרים (ביניהם מרדכי בר-און, דב גולדשטיין ואיתן הבר). הם ואחרים לא שכנעו אותי מעולם, כי היה אסטרטג דגול, שמלחכי פנכתו כינוהו "מוח אנאליטי".

בעיניי, מורשתו הם פשע המלחמה של ירי רצחני וזדוני בניצולי אלטלנה, שפיקד עליו, והסכמי אוסלו מעוררי הפלצות, שייבאו לכאן את יאסר חובב הילדים ואת חבר מרעיו, וזיכוהו בפרס נובל מגוחך לשלום.

דגל שחור

כל אחד כמעט מכיר את מטבע הלשון 'דגל שחור', המתנופף כביכול מעל פקודה בלתי-חוקית בעליל, שטבע השופט בנימין הלוי במשפט כפר קאסם. למרות זאת, ההגדרה אינה ברורה, לחלוטין, אך האירוע נופח למיתוס.

ב-29 באוקטובר 1956, בערב הראשון של מלחמת סיני, אירע דבר חמור מאוד בכפר קאסם שבמזרח השרון. גדוד 1 במשמר הגבול בפיקוד שמואל מלינקי, שפעל תחת פיקוד חטיבה מרחבית בפיקוד אל"ם יששכר (יִשכָּה) שדמי, פעל לפי הפקודות, והורה לירות בערבים, שחזרו מעבודות בשדות לאחר שעת העוצר, שהוקדמה, והרג 43 מהם (לפי גרסה אחרת - 49). צבאנו התאמץ מאוד להסתיר את האירוע, והוא נחשף על-ידי ח"כים ממפ"ם ומהמפלגה הקומוניסטית (מק"י).

כתוצאה מכך הועמדו אחד-עשר מפקדים ושוטרים מגדוד מג"ב לדין צבאי, ושלושה מהם, כולל המג"ד מלינקי, נשפטו בחומרה רבה. הם ערערו, ועניינם התגלגל לבסוף לבית המשפט העליון.

את הדברים יש לראות, לדעתי, בעיני בני התקופה, שעבורם המונח "עוצר" הובן בצורה שונה לחלוטין ממובנו היום. בעיקר, צריך לראותו במשקפיים פוליטיים. למלינקי ולאנשיו היו, כמובן, דרגות משטרתיות בעת האירוע, אך לצורך המשפט, הוענקו להם דרגות צבאיות. רס"ן מלינקי נידון לעונש חמור ביותר - גם לאחר שבערעורים הופחת עונשו: הורדה לדרגת טוראי וארבע-עשרה שנות מאסר. בסוף שנת 1959, כשנה אחרי שנשפטו, שוחררו מלינקי ואנשיו מהכלא.

זה היה משפט ראווה (כנראה, לא הראשון בצבאנו ולא האחרון), שנועד אך ורק לטהר את הצבא, להטיל את הרפש על מג"ב, ולחפות על הדרגים שמעל לחטיבה המרחבית. ואכן, הוא הצליח להרחיק את התפוד המצחין מצה"ל. אך מעשה שטן, התברר, שהרמטכ"ל חנן את מלינקי ואת אנשיו, שהורשעו בביצוע פשע חמור, והשיב להם את דרגותיהם. יתר על כן, דליה קרפל גילתה, כי האסיר שמואל מלינקי הוזמן לשיחה עם דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, בלשכתו, ונפגש אתו שנית לאחר שחרורו (רוביק רוזנטל, עורך, 2001. כפר קאסם: אירועים ומיתוס. הקיבוץ המאוחד, עמ' 178).

קרפל מצטטת את נחמה מלינקי, אלמנתו, שהעידה על יחסו החם של בן-גוריון לבעלה במהלך המשפט. "... היה ברור שאי אפשר [במשפט, שחלקו התנהל בדלתיים סגורות - אב"ץ] לעלות מעלה בסולם הפיקוד, בחיפושים אחר האחראים". כך אמר, לדבריה, בן-גוריון לבעלה, "ולגלות את חלקם של אלוף הפיקוד, הרמטכ"ל ואף של הממשלה בפרשה. זה היה מכתים את דמותה של המדינה בעולם". לפיכך, אמר ראש הממשלה לאסיר מלינקי: "אני מבקש ממך קורבן חי למען המדינה, כמו שיש קורבנות מתים במלחמה, ואני מבטיח לך שמעמדך ודרגתך יוחזרו לך".

ואכן, מי שיחפשו ברשומות צה"ל את רס"ן שמואל מלינקי, לא ימצאוהו. בין גמלאי הצבא נמצא אל"ם שמואל מלינקי ז"ל, שתפקידו האחרון היה קצין הביטחון של קמ"ג - הקריה למחקר גרעיני בנגב. כלומר, לא רק ניחון, ושוקם, אלא צה"ל ומערכת הביטחון ראו את מלינקי כאמין וכראוי לדרגה בכירה ביותר (אז לא הייתה דרגת תא"ל) ולתפקיד רגיש מאוד.

כלומר, סביב כפר קאסם יש מיתוס, שמערכות החינוך והמשפט הצבאיות מעצימות אותו מאוד, אך המציאות מפריכה אותו לחלוטין. לא רק מלינקי שוקם. נאשם מספר שתיים, סגן גבריאל דהאן - אחד הקצינים הראשונים מיוצאי צפון אפריקה בצבא - ניהל אחר שחרורו את הבונדס באחת מבירות אירופה. גם שאר המורשעים שוקמו בסיוע ממשלתי.

כדי להדגים את הטיפול הצבוע של צה"ל (ברוחו של בן-גוריון) בפרשת כפר קאסם, נבחן את משפטו של אל"ם ישכה שדמי, מפקד החטיבה, שהפעיל את גדוד מג"ב. שדמי לא נשפט עם פקודיו, אלא כשנה אחריהם, הורשע בחריגה מסמכות ולא ברצח, ונידון לקנס של עשר פרוטות בלבד (!). צמרת צה"ל, שכללה רבים מחבריו בפלמ"ח, במדיהם, ליוותה אותו למשפטו. בצאתו מבית המשפט, צולם שדמי מקפיץ באוויר את המטבע החדש של אגורה (שהיה שווה עשר פרוטות, או גרוש אחד), שנכנס אז למחזור, ותמונתו פורסמה בעיתונות. שדמי המשיך לשרת בסדיר ובמילואים. בששת הימים פיקד על חטיבת מילואי השריון 200 אגרוף הברזל, ואחריה התקדם לדרגת תא"ל. במלחמת יום הכיפורים היה (במילואים) עוזר לאלוף פיקוד הצפון. ביומה האחרון נפצע קשה בתאונת מסוק.

לימים, כשישים שנה אחר הפרשה, וממש לפני מותו, טען שדמי, שמשפטו היה מבוים, וקו ההגנה, שהוכתב לו, נועד למנוע את התרחבות הפרשה כלפי הדרגים שמעליו בצבא ובממשלה.

דרך אגב, חלקו של משפט כפר קאסם חסוי עד היום, כנראה, משום שדנו בו בתוכנית "חפרפרת" של הצבא לפינוי אזור "המשולש" - הכפרים הערביים לאורך הגבול עם ירדן בשרון - מתושביהם הערביים לקראת מלחמה עם ירדן. את "חפרפרת" ואת מעורבות הדרג הבכיר בפרשה ניסה צבאנו להסתיר.

חאפלה

בהנחיות משרד הבריאות ולצורך מניעת התפשטות נגיף הקורונה, מאפשרים בתי-החולים ומרכזי הרפואה ברחבי הארץ למטופלים להגיע אך ורק עם מלווה אחד. הכלל הזה אינו חל על המחבל מאהר אלאחרס, השובת רעב יותר מחודש. חדרו בבית-החולים קפלן ברחובות הפך לאתר עלייה לרגל. מדי יום מבקרים אותו עשרות תומכים - פעילי שמאל, אנארכיסטים וח"כים מהרשימה המשותפת, כך דיווח אתר החדשות 'הקול היהודי' .

אלאחרס, המתגורר בכפר סילת א-דהר בצפון השומרון, נעצר מינהלית, כיוון שנחשד כפעיל בכיר בג'יהאד האסלמי. הארגון איים במתקפה על ישראל, אם לא ישוחרר המחבל, שכבר בילה לא-מעט בקייטנות שירות בתי-הסוהר.

המרכז הרפואי קפלן: "בהתאם למדיניות משרד הבריאות, בית-החולים קפלן מאפשר לכל מטופל להגיע לבית-החולים עם מלווה אחד. מטבע הדברים, בית-החולים משתדל להתחשב במטופלים אשר נמצאים באשפוז ארוך ולאפשר לבקרם, וזאת תוך שמירה על מניעת התקהלות ומזעור ההפרעה להתנהלות המחלקה והמטופלים האחרים".

כלומר, בית-החולים יודע על הפרה מתמדת של ההוראות, ומטהר את מפיריהן ומתעלם מהוראות משרד הבריאות. המשטרה נמצאת במקום, כמובן, ואינה עושה דבר למנוע את החאפלה הנמשכת של המחבלים ושל תומכיהם.