|
|
|
איתמר לוין
שני מקרים של חייבים שהעבירו רכוש לאחיהם מגיעים לאולמו של השופט יעקב שקד. שימת לב לפרטים, גישה מעשית ואנושיות מובילות אותו למסקנות הפוכות
|
|
|
|
|
דן מרגלית
הפרופסור שקמה ברסלר חזרה הלילה למקומה בראש ההפגנות לאחר ראיון שהעניקה שלשום לטלוויזיה  איננו עקורים בארצנו, אמרה ברסלר שהיא שילוב של מדע ואהבת הארץ, מכון ויצמן ועמק יזרעאל
|
|
|
|
|
דרור אידר
למרות הקשיים ומורכבות המצב חובה לראות את התמונה הרחבה ולהודות על נס התקומה המדינית ועל היכולת להגן על עצמנו על שמחה בזמנים קשים ועל ה"אף-על-פי-כן" המפורסם של ברנר. טובה הארץ מאוד...
|
|
|
|
|
רון בריימן
אסור שחיילי צה"ל ישמשו מגש הכסף להשלטת המחבלים "הטובים" של אש"ף - הארגון לשחרור פלשתין (כולה! מן הים עד הנהר!) - על המחבלים "הרעים" של חמאס מטרתם זהה.
|
|
|
|
|
שמואל רוזנר
גם אם גלנט ונתניהו מונעים ממניעים פוליטיים, ישראלים רבים תומכים בעמדותיהם החלוקות לגבי "היום שאחרי" בעזה ייתכן שהשאלה מי צודק בנוגע לעזה תהיה נושא מרכזי בבחירות הבאות
|
|
|
|
|
יוסף גערליצקי
"וקול הזעקה מעומק הלבבות בוקע את כל הרקיעים - ריבונו-של-עולם, אם לא נתעשת עכשיו ונכבה את שריפת האיבה והשנאה המכלה כל חלקה טובה, הלוא חלילה כבר לא יישאר מה להציל!"
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
פ י נ י |
|
25/06/12 10:22
|
|
|
|
|
|
טעות היא של שופטי בית המשפט העליון שמאמצים המה - הלכה אזרחית גם לעניין בקשות רשות ערעור בהליכים פליליים. טעות משפטית חמורה.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פ י נ י
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
נו, באמת! |
|
3/10/12 04:02
|
|
|
|
|
גם איתמר לוין וגם כל המגיבים כאן - כולכם לא למדתם את ההחלטה בעניין חניון חיפה.
לפי ההלכה שנפסקה בו, אפשר לדחות בר"ע גם אם היא מגלה שאלות בעלות חשיבות ציבורית רבה, ואפשר לקבל בר"ע גם אם אין בה שום דבר עקרוני.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
נו, באמת!
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
נו, באמת! |
|
3/10/12 04:09
|
|
|
|
|
גם איתמר לוין וגם כל המגיבים כאן - כולכם לא למדתם את ההחלטה בעניין חניון חיפה.
לפי ההלכה שנפסקה בו, אפשר לדחות בר"ע גם אם היא מגלה שאלות בעלות חשיבות ציבורית רבה, ואפשר לקבל בר"ע גם אם אין בה שום דבר עקרוני.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
נו, באמת!
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
עובדיה הוכמן |
|
25/06/12 11:06
|
|
|
|
|
|
למרות ההלכה המוזכרת ניתנת רשות ערעור , לעיתים, גם כשאין חידוש משפטיולכן מנסים עורכי דין רבים את מזלם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עובדיה הוכמן
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
כלב מוכה |
|
25/06/12 11:25
|
|
|
|
|
מי אמר שהחלטת העליון סבירה - נכונה ,,,,
הכי פשוט לחתוך פינות ,,,, לבטל את בקשת רשות הערעור - גם אם יש מן הקצת סיכוי ,,,,והכל - לרדת בסטטיסטיקה של כמות תיקים בעליון !@
נראה הזוי - נשמע מופרך ,,, אך מי יכול על שופטי ישראל ,,,,,,
יצירי אלוהים המה ,,,,,
חורצים גורלות , בעוולה ,,,,,
ממש בושה וכלימה למערכת המשפט בישראל - ולשופטיה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
כלב מוכה
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
אוריא |
|
25/06/12 11:26
|
|
|
|
|
|
אני אומר לך, ולא בפעם הראשונה, כי השימוש שעושה בית המשפט העליון בפס"ד "חניון חיפה נ' מצת אור" הוא שערוריה לשמה, בית המשפט העליון משתמש בפס"ד הזה ע"מ ל"אדות" פשוטו כמשמעו, טענות בעלי דין, ואני טוען כך מנסיוני האישי, "אידוי" זה אינו בתום לב הוא נעשה ע"מ שלא לבחון ענינים שהם הטיית משפט לשמה, עצם היכולת לצטט את "חניון חיפה" מבלי לתת (כן מר לוין!,לא לתת) מראי מקום היכן בדיוק אותם מקרים בהם דן בית המשפט העליון בסוגיה הנדונה, היא בלתי נתפסת ושקרית בעליל. כך לדוגמא את ענין "הרשומה המוסדית" מבית מדרשו של השופט דנציגר בדוגמא זאת זכה בל"ל אף שהוכח כי המחאות שהופקדו לא זוכו בחשבון, אתה רו"ח אתה יודע בוודאות כמה דקות לוקח להוכיח טענה כזו(לעזרתך, "התאמת בנק"), מענין כמה דקות יקחו עד שתעלימו את הכתבה הזו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אוריא
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
moshec237 |
|
25/06/12 12:15
|
|
|
|
|
לוין , אתה ממשיך לטעות ולהטעות . אתה מתבקש לדייק . הדיסאינפורמציה והנתונים שאתה מציג מעוותים וחוטאים לאמת כך גם מסקנותך המבוססים עליהם . לגופו של עניין , מדובר בערעור שני , ברשות , לאחר שהערעור הראשון בזכות ( לבית המשפט המחוזי ) לא נדון לגופו של עניין ולמעשה לא ניתן למערער יומו בבית המשפט כמראה פני הצדק. דחיית ערעור בגלגול שני ושלישי שלא לגופו של עניין הנו עיוות דין חמור וביסוס דחיית ערעור על פי הלכת חניון חיפה היא אות קלון למשפט בישראל ולמעשה נועדה לשמש קיצורי דרך ולא להתאמץ כלל . ואחרך כך יאמרו שיש עומס . שוב זו לא הסיבה לעומס . אני מציע שתקרא את מאמרו של עורך דין משה כהן אשר פורסם באתרך ואולי תחכים במידת מה .
מכל מקום , מי שמך דוברם של בתי המשפט ושל גרוניס בפרט?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
moshec237
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
ירון זכאי 1 |
|
25/06/12 12:43
|
|
|
|
|
|
כל בתי המשפט אוהבים הליכים מיותרים וצפויים מראש. הם מעודדים את עורכי הדין להגיש בקשות והליכים חסרי סיכוי, בכך שהעונש מוטל על הלקוח בצורת שכר טרחה כבד ואגרות. אילו היו רוצים ללמד את עורכי הדין היו קונסים אותם אישית, או לפחות מציינים בפרוטוקול כדי שהלקוח ידע כי העו"ד ששכר מרח אותו בהליכי שרק עבור שכר טרחה במלחמה אבודה. גם השופטים נהנים מצבר התיקים שמקיים אותם עד הפנסיה הנדיבה, כאשר ברור שפסק הדין כבר ידוע מראש, ורק צריך לצטט כמה הלכות ולהעריך במילים מיותרות בפסק הדין, כך שלא יהיה סיכוי משפטי גם בהליך הבא. כל מקצוע המשפטים מתנהל מתוך כוונה להוציא את הנשמה והכסף ללקוחות, ולא מתוך כוונה לעשות משפט. כמעט כל נושא משפטי ניתן לפטור מראש על ידי חוק או תקנה סבירה, ובעיקר בדרך לא משפטית. הכל מופנה לביהמ"ש בכוונה, ובאופן מסורבל כדי שיעסיק עורכי דין מיותרים.>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>למשל חוק התכנון והבניה מכיל כ-10,000 חוקים ותקנות מהם 8,000 סותרים זה את זה. חלק מחוקי הנהיגה ניתן ליתרם על ידי פתרונות תשתית, כגון החלפת רמזור בכיכר, שבה הנהגים נאלצים לעצור או לפחות להאט. את הדיונים הטרחניים בעניין גובה המזונות פותרים בארצות אחרות בעזרת טבלה פשוטה יחסית שמשקללת את כל המשתנים לעניין גובה המזונות, וכדומה. בישראל פשוט מבזבזים זמן שיפוטי על שטויות, ובפועל כמעט שאין משפט של הוכחות ופסקי דין, אלא סחיטה שמסתיימת בעסקת טיעון מסוג כלשהו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ירון זכאי 1
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
עורך-דין שיודע |
|
25/06/12 13:31
|
|
|
|
|
המגיבים מס' 5-1 צודקים בתגובותיהם (אם כי אינני יודע האם לוין הוא אכן יחצ"נו של הנשיא גרוניס). הפניות הרבות בבקשת רשות לערער אל ביהמ"ש העליון, למרות הלכת חניון חיפה, נובעות מתחושתם של עורכי הדין כי לקוחותיהם קופחו בערכאות הנמוכות יותר, ובמקרים רבים, רבים מדי, לתחושה זו יש יסוד. איתמר לוין מייחס את התופעה לתאוות הבצע של עורכי הדין, ואכן יש גם כאלה, אך בטענה זו הוא פוגע ללא הצדקה בציבור גדול של עורכי דין הגונים ומקצוענים, המנסים להציל את לקוחותיהם מיחס לא-הוגן של מערכת המשפט ומעוול משפטי.
יותר מדי אנו נתקלים בפסקי-דין של ערכאות ערעור, שבהם "נפנף" ביהמ"ש את המערער בחוסר התעמקות ובהתייחסות לא-רצינית. יותר מדי מפעיל בית המשפט על עורכי הדין לחצים לא-סבירים להתפשר, ויש מקרים שבהם הרכב ערעורים של ביהמ"ש המחוזי מבלה יום-דיונים שלם בהפעלת לחץ כבד על המתדיינים להסמיך את ביהמ"ש לתת פס"ד "בפשרה", ללא נימוקים, על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. הנוכחים באולם מסיקים, גם כשאין זה כך, כי זוהי דרכו של בית המשפט לסיים תיקים רבים, ללא צורך בכתיבת פסקי-דין מנומקים ובכך להציג סטטיסטיקה של הישגים ב"סיום תיקים". וכאשר אחד הפרקליטים מתעקש לקבל פס"ד מנומק ומסרב להסכים לאותה הצעה-שאי-אפשר-לסרב-לה, לקוחו יכול לעיתים קרובות מדי לרוץ מיד אל הבנק ולשבור תוכנית חיסכון כדי לממן את התגמול שיושת עליו, לרבות הוצאות משפט בסכום גדול ורב.
חשוב להדגיש: יש בהחלט שופטים המתייחסים ברצינות רבה מאוד לתפקידם, ונוהגים במתדיינים באנושיות ובכבוד רב. יש גם מקרים רבים, שבהם הצעת הפשרה מיועדת באמת ובתמים להציל את הלקוח מתוצאה של הפסד שכל משפטן טוב יכול להבחין מיד כי אינה נמנעת, ואשר אליה הובל בידי עו"ד לא-רציני. אך מסקנתו של לוין, כי כל עורכי הדין המגישים בקשות רשות ערעור לביהמ"ש העליון, כערכאה שלישית, הם תאבי-בצע גרידא - היא מרחיקה-לכת ביותר, אינה נכונה ואינה ראויה. אני מקווה שראש לשכת עורכי הדין גולש לפעמים באתר זה, ויפעל למחות על דבריו אלה של לוין.
שלא לדבר על כך שלדעתי, הלכת חניון חיפה היא חריגת ביהמ"ש העליון מסמכותו, שכן החוק מקנה לאזרח זכות לערער לביהמ"ש העליון במקרה המתאים, ללא צמצום הזכות הזו ל"עניינים ציבוריים" בלבד. זהו עוד סממן של האקטיביזם השיפוטי הממאיר, שבו בית המשפט שם עצמו כמחוקק, ללא סמכות, והשיא היה כמובן בנטילת הסמכות - שאין לה כל זכר בחוק - לפסול חוקים שחוקקה הכנסת, על פי איזו אנלוגיה דלה ולא-ראויה.
חבל מאוד שבית המשפט עצמו פוגע כך בתדמיתו ובאמון שהאזרחים משתוקקים לרחוש אליו.
אני מציע לאיתמר לוין, שכתבותיו ומאמריו הם לרוב מעניינים מאוד ומשובחים, לתקן את מאמרו זה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עורך-דין שיודע
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
איש עם קפה |
|
25/06/12 14:47
|
|
|
|
|
כמה פעמים יכול העתונאי לקדם את האג'נדה הפרטית שלו? ואולי זו לא שלו בלבד אלא לצורך אינטרס של אחר???
די! הבנו את הדעה של העתונאי, יש יותר מידי עורכי-דין בארץ היהודים.
הבנו שבגלל הכמות הגדולה נוצר עומס על בתי המשפט ולפיכך הציבור, הנזקק לרשות השופטת, נפגע באופן עקיף או ישיר - תלוי בהשקפה הפילוסופית. די! תודה רבה! הבנו שיש לך, העתונאי, פריבילגיה-פררוגטיבה להדביק מאמרים בנושא תוך קביעת ממצאים ומסקנות אישיים, כאילו היו הם אמת חקוקה בסלע. די מלהציג פן אחד של סיטואציה כאילו עליה יקום או יפול דבר. בטוחני כי, מי שאמור לקרוא הפרסומים שלך, העתנואי, קרא והבין כי מופעל לחץ ציבורי (שקרי אבל מופעל) ובטוחני עוד יותר כי, זה שביקש את הכתבות - לצד אחוזי צפיה בהם - מצא את מנוחתו. כל אתנן/טופינים/שלמונים מדרכם ליעדם המתבקש.
לנו הקוראים - הנח. הבנו את האג'נדה, הבנו את הכוונה, יצרנו את אחוזי הצפיה. שחרר אותנו מהשטות השטחית שאתה מציג שכן ממילא היא לוקה בחסר, מכוונת לקיבוע דעה וטרמינולוגיה, נטולת ערך לימודי כלשהו, קנטרנית ומסוייגת למכביר.
ואם כבר בבעיית עומס בבתי המשפט כנגד כמות ערכי דין בארץ, הרשה לי לשפוך מעט אור על המאפיינים החסרים:
הואיל ואין הפרדה בין הענפים המשפטיים (אזרחי, פלילי, מנהלי) אזי כל שופט מוצא עצמו בפני כל סוג של תובענה והליך, אפילו אין המומחיות בידו, והוא נאלץ לבזבז זמן שיפוטי על למידה וממילא גם יוצר הליכים מעוותים ומיותרים. היות ואין חלוקה למומחיות נכונה בין בתי המשפט, אלא רק חלוקה לסמכות עניינית (ומקומית) נוצא מסתם לצוואר הבקבוק בין העברות דיונים, קיום הליכים, ערעורים על סמכות ועל פסיקה, וביתר שאת ככל שעולים בערכאות.
זאת ועוד, שהיות ואין הפרדה תעסוקתית בין תפקידי עורך הדין, נמצא שכל עורך-דין מצבע כל תפקיד ובכל ענפי המשפט. כך, תובענות והליכים דיוניים מגיעים על-ידי כולם ויוצרים הליכים מקדמיים לתיקונים ממושכים. לו היה ליטיגטור - אדוורסרי - סליסיטורי היתה היעילות שבהליכים בבתי המשפט גבוה יותר מבהיום. אך לכך דרושה אותה מומחיות בידי היושבים בדין - וגם בהם לא מצאתי מאורים גדולים.
לסיום - די. שחרר אותנו. הבנו. חבל שלא בחרת להציג דיון מעמיק יותר, כפי שקוראיך ראויים (וזכאים) לו, ולו על בסיס השונות בין אתר זה לאתרים בעלי נופך מוטה גם ככה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
איש עם קפה
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
אורח |
|
25/06/12 17:40
|
|
|
|
|
|
חסר חוש צדק לחלוטין. לא מספיק שהלקוח שילם לעורך דינו שאולי הוביל אותו באף, הוא גם צריך לשלם קנס למדינה. הוצאות לאוצר המדינה-ידידי הבור- משלמים רק כשבעל דין פעל בחוסר תחום לב. בעל דין ולאו דווקא עורך דינו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אורח
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
דורון רז |
|
25/06/12 22:13
|
|
|
|
|
|
הסיבה האמיתית לריבוי התיקים בכל בתי המשפט הינה חוסר הוודאות בתוצאות ההליך. כל עוד השיטה מכוונת ללחצים לפשרה בכל מחיר, ולא מתמרצת את הצודק בדינו, כל מעוול יודע שאין לו מה להפסיד אם לא סוגר את התביעה בטרם תגיע לבית המשפט!! כאשר אלת הסטטיסטיקה הינה אלוהי מערכת המשפט, שכן אחרת לא יוכלו פקידים לבחון את החלטות השופטים ולהלקותם על "פיגורים" בלי קשר לצדק או לחוכמה שבהחלטות שנתנו, מנהלים את המשפט בלא חשבון למחיר. כך וודאי חברות ביטוח שלא משלמות הוצאות ריאליות היכן שהעלו טענות סרק וכך גם כל אחד אחר. כך - כל עוד השיעור אינו כי אם נהלת הליך סתם - זה יעלה לך כסף רב - יימשך העומס ורק יגבר.
דורון
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דורון רז
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
יאיר תיבון |
|
29/06/12 12:01
|
|
|
|
|
|
אי אפשר להגיע למסקנות אמפיריות על סמך כמות הדחיות של הבקשות. כדי להגיע למסקנות מבוססות בנושא צריך לבחון את הבקשות שנדחו בכלים של מחקר איכותי ולא סטטיסטי כמותי. מן הראוי היה שחוקרי משפט של האקדמיה ינתחו את התיקים שנדחו על בסיס איכותי ואז אפשר יהיה לבסס קביעה כמו זו שהועלתה במאמר. מניסיוני האישי, במיוחד בתחום דיני המשפחה, אין לי ספק שהחומרים עליהם שקדתי ימים כלילות לא נבדקו ונשקלו כראוי למתן הזדמנות של "גלגול 3". כאשר ההתייחסות של ביהמ"ש אינה ראויה, שלא לומר מוטה ומבוססת אג'נדה, מתקבלת סטטיסטיקה שאינה משקפת את המציאות. אכן חיוב בהוצאות משפט עלול להרתיע אנשים מהגשת ערעורים, אבל שכרו בהפסדו כיוון שזה עלול לגרום לעוול נוראי ולהעצים תחושת הכעס, חוסר האמון וההתמרמרות שכבר יש לציבור כנגד מערכת המשפט.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יאיר תיבון
|
|
|
|
|
|
|