|
|
המקרה של עמונה הוא שיאו של תהליך שיטתי שבו שופטי בג"ץ מוותרים על דרישות משפטיות בסיסיות ומתנערים מהיגיון פשוט,
אבל מה זה 'להוכיח בעלות'? הרף הנדרש ל'הוכחה' כזו ביו"ש היה תמיד נמוך בהרבה מהמקובל בתוך הקו הירוק. רוב העתירות הפלסטיניות מתבססות על טענות בעלות קלושות, שבשום מדינה מתוקנת לא היו מחזיקות מים. חלקן מציגות מסמכי מס ירדניים או מנדטוריים עתיקים שאין דרך להוכיח אם הם אותנטיים או מזויפים; וחלקן מתבססות על רישומי 'מאליה' – שטרות בעלות שאינם כוללים מפה אלא רק תיאור מילולי כללי של השטח, תיאור שיכול להתאים לכמה תאי שטח שונים.
חמור מכך: חלק מהעתירות, כמו בתיק עמונה, כוללות מסמכי בעלות על רסיסי אחוזים של שטח הממוקם בתוך גושים גדולים מאוד, כך שגם אם מקבלים את המסמכים כנכונים – אין שום דרך להוכיח היכן נמצא השטח הפלסטיני הזעיר בתוך הגוש הענק, שעשוי לכלול שטח של 500 דונם. כך או כך, בשלב הזה עדיין נדרשו העותרים להציג הוכחה ממוסמכת כלשהי, ולהצביע על אדם ממשי וקונקרטי הטוען לבעלות על הקרקע.
בשלב הבא, 'קרקע פרטית' הוגדרה כקרקע שרשומה במנהל האזרחי כאדמה פרטית (לרוב מדובר ברישום מלפני עשרות רבות של שנים), גם אם אין היום בעלים ידועים שתובעים חזקה ומוכיחים את זיקתם אל הקרקע. במילים אחרות, אפשר לעתור גם בלי נפגע קונקרטי שטוען כי קרקעותיו נגזלו.
בשלב השלישי, 'קרקע פרטית' הוגדרה גם אם לא הייתה רשומה כאדמה בבעלות פרטית, אבל התובעים הצליחו להביא תצלומי אוויר ישנים שניתן לזהות בהם סימנים של עיבוד – עצי פרי או חריש של גדולי קרקע. העותרים מציגים תצלומי אוויר המראים שלפני חצי מאה מישהו נטע שתילים במקום וזה מספיק, גם אי אפשר לקבוע מי שתל את השתילים. גם כאשר הגיע עותר ממשי, אין דרך לדעת האם הוא החזיק בבעלות אמיתית או שבעצמו היה פולש שהשתלט על קרקע נטושה.
בשלב הרביעי, כל שטח שאיננו אדמת מדינה הוגדר כקרקע פרטית. צריך להבין שרוב קרקעות ההפקר (המכונות אדמות 'מוואת', כלומר אדמות מתות) אינן רשומות כאדמות מדינה, שכן הרישום הזה דורש הליך ארוך ומורכב במיוחד, שכולל הכרזה בתקשורת הפלסטינית על כוונת המדינה לרשום את החלקה כקרקע מדינה וזימון הציבור להגיש התנגדויות. ההתנגדויות הללו מוגשות באופן אוטומטי, ובדיקתן עשויה להימשך שנים ארוכות. בפועל, מדינת ישראל כמעט איננה רושמת קרקעות כאדמות מדינה.
בשלב האחרון והנוכחי, החל בג"ץ לגלות נטייה להורות על הריסת בתים גם כאשר אין עליהם עותר ספציפי שתובע בעלות, אלא שהם נבנו מבלי לעבור הליכי תכנון ובנייה.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
המצטט
|
|
|