|
|
רֶגַע שֶל חֶסֶד וצֵל בְּבֵּית-הִלֵל
רֶגַע שֶל חֶסֶד וצֵל בְּבֵּית-הִלֵל
רגע בו התכנסנו כולנו להתייחד עם זכרו ודמותו של דניאל
דניאל אשר היה לכולנו מתת משמיים, שי, אוצר, מתנת-אל.
הפה ממלמל, הלב מייחל, מצפה, מקווה, מתפלל
שלא תיפול מלחמה ארורה-שלומיאלית כזאת שוב על עם ישראל.
הוי, עד כמה היתה זו מלחמה מיותרת, נמנעת, מלחמה בזבזנית-ארורה
מלחמה אשר פגעה בכל בית, רחוב, סימטא, שכונה, קומה ודירה.
עמדה סמוך לצדי נערה צעירה לבושה כולה בלבן
נערה אשר התייפחה בלי-הפסק, בכתה, בכתה ובכתה.
לא פסקה מלבכות, אף עת חברותיה, אשר ניסו בכל מאודן בידה לסייע
הגישו לה, ללא-הועיל, ממחטה אחר ממחטה.
על מה חשבה הנערה בלבן ? במה הרהרה ? מה הגתה ?
מה היתה עבור דניאל ? מה היה דניאל עבורה ?
נערה בלבן בוכה ללא-הרף, חרישית מתייפחת, מכאב לא צורחת,
לא מוצאת בצל ולוּ טיפת נחמה
האדמה מים דימעותיה רוותה.
ההיה בכייה השוטף אף אם לכך לא נתכוונה הנערה
ביטוי בלתי-נשלט, הגיוני, אָצוּר, מְאוּפָּק, למחאתה ?
רֶגַע שֶל חֶסֶד וצֵל בְּבֵּית-הִלֵל
רגע אשר אל תוך חדרי לבבך, תאי מחשבתך, בעוצמה יחלחל
רגע אשר את עמקי נשמתך, צפונות לבך, טלטלה עזה יטלטל.
רגע בו נייחל כי לא ירחק יום ובוא יבוא גם גואל
וביטחון ישראל לא יופקד לעולם שוב בידי שלומיאל.
רֶגַע שֶל חֶסֶד וצֵל בְּבֵּית-הִלֵל
רגע בו מתכנסים אנו כולנו להתייחד עם זכרו ודמותו של דניאל
אך למה חסד ? ייאנח... יקשה... ישאל השואל...
חסד, כי נתאפשר לנו ברוב חסד
עם זכרו ודמותו של דניאל להתייחד.
לא להיות נאלצים בשום מועד מיקירינו כך להיפרד
ומי יתן, לוּ יְהִי, הלוואי, תהא ותשמש לנו בקשה-משאלה צנועה זו שלנו גם כעד
כי נדע מעתה אף כעם, כמו מימים ימימה, כמו פעם, להתאחד.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|