|
|
ראיתי בעיתון את איור התצלום, שבו נראית החיילת מחבקת את גופו של חיים רמון. לדעתי, גבר שבחורה זרה מחבקת כך ולאחר-מכן מוסיפה לנשקו, רשאי לראות את התנהגותה כחיזור וכהזמנה מינית, ולעשות כל מעשה מיני העולה בדמיונו - כל עוד היא אינה מבהירה לו במפורש כי אינה רוצה בכך. החדרת לשון לפיה, בעת נשיקה, נכללת בהחלט בגדר המעשים המותרים הללו. שאלת הכשל בתבונתו של חיים רמון, שעקב תפקידו ומעמדו היה עליו לשלח את הבחורה לכל הרוחות, אינה רלוונטית למישור הפלילי, והעמדתו לדין היא מגוחכת.
מגוחכת אף יותר היא אמירתו של מזוז, כי לא היה רוצה להיות במדינה שבה שר בכיר נוהג כך בחיילת צעירה. מזוז לא העלה בדעתו לדרוש, כי הנערות במדינה שלו תחונכנה כך, שלא יעלה בדעתן להתמזמז עם אדם זר בגלוי ולעיני כל, בלא שמישהו יראה את מעשיה כמגונים, יגער בה בקול וישלח אותה לכל הרוחות. וכאשר מדובר בחיילת, תועמד אותה פרוצה לדין צבאי על ביזוי המדים.
האמזונות הפמיניסטיות אינן טורחות להגביל את המתירנות ההתנהגותית ואת חשיפת הגוף ההולכת ומתרחבת של נערות ונשים, כמעט בכל הגילים. הנשים הללו מתנהגות בנוסח המשדר לגברים כי רצונן במין, גם אם על-פי רוב אינן מתכוונות לכך באמת - והרי זהו הבסיס הקמאי להתקשטות האישה, לרצונה הנצחי להיות יפה ולסממנים רבים בהתנהגותה היומיומית. זהו הטבע, גם אם יש מי שהדבר נראה לו "שוביניזם גברי". רוב הגברים למדו לרסן את תגובותיהם, בעיקר בשל החשש מעונש, אך לפעמים יש מי שאינו מומחה בפרשנות של התנהגות מגרה ומתגרה, השוגה בפירושו ומשלם על כך ביוקר רב. אני מבין בהחלט לליבו של מנכ"ל חב' אורנג', שהודיע כי מזכירתו נכנסת למשרדו רק בלוויית אדם נוסף.
אני מכיר בהחלט בזכות האישה להיות משוחררת מכל הטרדה, ולקבוע מתי רצונה במעשים מיניים ומתי לאו. אך כאשר היא מתגרה בגבר, מתנהגת כמזמינה מין ולאחר-מכן מיתממת וטוענת כי לא היו דברים מעולם - בתמיכתן הקולנית של נשים שוטות, המאמינות לה מראש ואינן מעלות בדעתן כי היא עלולה גם לשקר - זו אינה רק הגזמה נשית, אלא צביעות ונבזות ללא גבול.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|