|
|
חלק לא קטן מההסכמים שלנו עם מדינות ערב נשענים על הנחה בסיסית שמנהיג המדינה (לצורך הדיון גם מנהיג הרשות) מסוגל לבצע את ההסכם עליו חתם ב-90 אחוז לפחות.
זוהי הטעות הבסיסית. שתי המדינות עמהן אנו ביחסי שלום, ירדן ומצריים, אינן שולטות בכל הנעשה בתחומן. במצרים זה בולט. בירדן - עוד לא.
מצרים לא מסוגלת למנוע מהפלשתינים להבריח בצורה שוטפת נשק, ואפילו אנשים לתוך ומחוץ לרצועת עזה. כמויות הנשק המוברחות לדברי השב"כ בחודשים האחרונים מעידות על כך. מדובר בטונות של חומר נפץ תקני ובאמצעי לחימה כגון טילים משוכללים נגד טנקים ומטוסים. הכל במימון אירני.
אם אנו מגלים בדיעבד מנהרות פעילות רבות - מה זה אומר על רמת השליטה של מצריים בציר פילדלפי.
רמה דומה של שליטה מתקיימת בכוח הרב-לאומי המוצב בלבנון ולאורך גבולה של לבנון עם סוריה. וברגע, והוא לא רחוק, שתיפתח חזית נוספת בגבולנו המזרחי, שם ישנה עדיין שליטה צבאית בחיץ של בקעת הירדן (עמק בית שאן עד צפון ים המלח), נחזה גם שם בהברחות שוטפות.
החיפושים שעורך כעת צה"ל לאיתור מנהרות ולמניעת ההברחות - מצחיקות. כיוון שהם נערכים בצד הקרוב לגבול הישראלי ולאורך 5 קילומטר. לא מחפשים למשל מנהרות בציר של העיר רפיח, שחלק מבתיה גובלים בציר. גם לא באדמות של מה שהיה בעבר הישוב: רפיח ים, הנושק לחוף הים. ושם פעילות ההברחה נמשכת. מחפשים את המטבע האבוד מתחת לפנס ולא במקום האבידה. אגב, נוכחות צהלית קבועה במקום חייבת להיעזר באמצעים טכנולוגיים לאיתור מנהרות ונראה שאלה לא קיימים עדיין, אם לראות את חטיפת דלעד שליט כדוגמא. להזכיר, המנהרה בה באו החוטפים החלה בחממה, לאורך 900 מטר ונסתיימה באמצע בסיס צבאי שלא חש שנחפרת מתחתיו מנהרה. וזה קרה ביוני 2006. לא מזמן. המשמעות: היכולת שלנו למנוע הברחה תהיה רצינית רק אם תבוצע עבודת תשתית גדולה, כמו הצפת תעלה רחבה בציר פילדלפי במים מהים התיכון. גם אז זו תהיה שאלה של עומק התעלה.
גם תוואי השטח באזור העיר רפיח מחייב הריסת שורה של בתים. לפעילות כזו, צפוייה תהודה בינלאומית והיא תהיה אולי אפשרית רק לאחר פגיעה ישירה של טיל בעוטף עזה שיגרום לנזק קשה. לצערי, זהו המצב הסביר.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
אריה דרוקמן
|
|
|