|
|
"מָנוֹחַ"
מוקדש לשופטי בתי המשפח הצבאיים באשר הם ולשופטי בית הדין ה"גבוֹה" ל"צֶדֶק" .
"דומה שבענייננו, לא ניחן חיל האוויר ברגישות-יתר כלפי משפחות צוריאנו ורוזנברג. דומה כי הדבקוּת במטרה – הרצוייה והנכונה כשלעצמה – למצוא את גורמי האסון ואת הסיבות לקריעת הכבל – הקהתה במידת מה את החוּשִים של העוסקים במלאכה כלפי חללי האסון ומשפחותיהם. צא וראה: בדו"ח וח"ק 1, שהוא דו"ח יסודי ורחב היקף, אין איזכור כלשהו ללוחמים שנהרגו באסון. הדו"ח פותח בכך שהוא מספר כי "באימון לילה, מדרום לערד, בעת תירגול חילוץ טייס נוטש (חיט"ן) הורמו שני הלוחמים. בשלב הכנסתם למסוק נקרע כבל מנוף ההצלה, הלוחמים נפלו מגובה 50 רגל לערך ונהרגו". גם בהודעה לתקשורת שנמסרה ב- 12.2.93, אין כל איזכור לחללים. "שני הלוחמים" – אפילו שם אין להם בדו"ח ההוא... 53 עמודי דו"ח, על אסון בו קיפחו את חייהם שני לוחמים מיחידה מובחרת, ואין הם אלא אובייקט אנונימי לחקירה.... ואולי זה היה המאפיין של כל היחס שניתן למשפחות באסון זה ? אנו מוצאים לאורך כל הדרך התמקדות-יֶתֶר (החשובה, כאמוּר, כשלעצמה) במִמצאים, במסקנות ובהמלצות – ומעבר לכך – התמקדות מוּעטה, אם בכלל, בבני האדם, באלו שהאסון בוער כאש בעצמותיהם, כי הילדים שלהם הם אותם "שני הלוחמים".
(מתוך דו"ח הוועדה לחקירת נסיבות תאונת הכבל, דו"ח וינוגרד, מיום 10.8.1992, פרק ו': המשפחות מוּל צה"ל).
השבח לאל ! כמה טוב... ! עד כמה זה נוח... !
שקיים בעברית המוּנַח "מְנוֹחָה" ו"מָנוחַ"
אפשר ממנו-ממנה, מתי שרוצים, להתעלם ולברוח...
לא חייבים לזכור את שמה או את שמו ?! הן מותר גם לשכוח ? ? ?
אִם אָב... אִם אָח... אִם אָחות... היוּ לה-לו...
אִם אֵם היתה לה-לו... למי פִיתְרוֹנִים ? אוּלַי לאוֹחַ ?
יען כי אצלנו במדינה, בחברה, בתרבות, בצבא, פועל הזיכרון רק,
על סמך הפקודה: "עמוד דום !" "עמוד נוח !"
השבח לאל... ! הידד... ! הללויה... !
עד כמה זה טוב... עד כמה זה נוח...
שקיימת בעברית המלה : "מְנוֹחָה" ו"מָנוֹחַ"
אפשר ממנה-ממנו, כל אימת שחפצים, הן תמיד גם לברוח ?
לא מוכרחים לזכור שמות ? נכון ?! הרי אפשר גם לשכוח ... !
בלעדיו, בלעדיה, הן ניתן מחדש (כמעט) שוב לפרוח...
מישהו (אולי במרומים?) הרי יואיל אף לסלוח !
מה עוד שזִכְרָה וזִכְרוֹ הוא סִיוּט אֲמִיִתי. חֲלוֹם בַלָהות מתמשך....
שִיגְיָגון מצטבר... אשר מְסַכּן גם את המוֹחַ !
כל מילה חצובה בסלע ל"ת jay, centre, 19/09/06 05:15
השבח לאל ! כמה טוב ! עד כמה זה נוח !
שקיים בעברית המונח "מְנוֹחָה" ו"מָנוחַ"
כי למען האֱמֶת וְהַשֵם, למן עת מותה ומותו,
הפכו עלינו שמה ושמו, זכרה וזכרו רק לטוֹרַח.
למי, בעצם, נותר כאן, במדינה עֲלוּבָה-אוּמְלָלָה זו, עוד קורטוב דַל של כּוֹחַ ?
דַי לכּוֹרַח !
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
נח.
|
|
|