|
|
כפי שכתבתי, הייתה כאן ללא ספק להיטות יתר ואינטרס אישי של מירי גולן, גדי שמני והשופטים.
זה עדיין לא הופך תיק לפסול, כל עוד לא מבצעים עבירות חמורות יותר כדי להשיג הרשעה (והשופטים קבעו -ובדין- שמירי גולן ביצעה עביר פלילית חמורה הרבה יותר מזו שבה הואשם רמון, ואילו מפסק הדין עצמו עולה שגם השופטים ביצעו בפסק דינם עבירה פלילית חמורה יותר מזו שבה הורשע רמון).
כמעט כל תלונה פלילית מקורה במניע אישי. למרבה הצער, ישנם הרבה מאוד מעשים פליליים שלא זוכים לתלונה בגלל היעדר מניע אישי של המודעים לעבירות ולעיתים קרובות דווקא של הקורבנות חסרות הישע (נשים מוכות בעיקר, אך מעילות והפרות אמונים של הבוס או הקולגה והבוס, לרוב).
ברגע שנתבלבל ונפסול תלונות אשר הונעו מתוך מניע אישי חיסלנו את כל מוסד התלונה והמשפט הפלילי.
יש להניח שלולא המניע האישי של גדי שמני, לא הייתה מוגשת כאן תלונה. והבחורה הייתה ממשיכה בשגרת חייה כי זה באמת לא מעשה נוראי, סתם לא נעים ומאכזב. ו... גם חיים רמון היה ממשיך בשיגרת פלירטוטיו ומן הסתם חלק מהחיילות אשר היו נופלות ברישתו היו גם נהנות מזה.
אבל אותנו, כציבור, לא האינטרסים והמזל או ביש המזל של הצדדים צריך לעניין.
מה שצריך לענין אותנו זה האם התקדמנו קדימה או אחורה בכל הקשור להגנה על נפגעות תקיפה מינית, ריסון כוח משכר של האליטה של הפוליטיקה ולא ה"דרעים והפינחסים" שלה, והצבת תמרור אזהרה כללי בפני כל משרתי הצבור מכל הדרגות כולל הבכירות ביותר, שמזוז אולי נראה חנון ואפרורי ולעיתים גם סלחן בצורה מוגזמת, אבל בנסיבות המתאימות הוא גם חי, נושם בועט וגם נושך, ובעיקר: לא מפסיד בתיקים (המעטים מידי) שהוא מגיש.
את כתב האישום הזה נגד חיים רמון לא היה מעז להגש אף אחד מהיועצם שהיו לנו לפני מזוז. לא הסמרטוטים נוסח בן יאיר וחריש, בטח לא רובינשטיין, ולא הצבועים נוסח ברק וזמיר (כשלברק יש היטוריה מביכה משל עצמו במעשים באותו סגנון שבו הואשם והורשע רמון, ולולא זה ביניש לא הייתה היום בעליון אלא קרוב לוודאי איזו עוזרת בית או מוכרת באיזה בוטיק. אם כי מבחינת הכישורים יכול להיות שהיא גם מסוגלת להיות ספרית ואולי אפילו גם לעסוק בפדיקור ומניקור. והיא יכלה להתפרנס מזה לא רע כי לעוזרת שלה יש גם כן כישורים בתחום נושק).
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
אריק
|
|
|