|
|
נחום ברנע, יואב יצחק, ואנכי, הדל באלפי-מנשה:
1. גילויים נאותים: א. הכרותי עם נחום ברנע התחילה בימי ביה"ס התיכון. ב. הכרותי עם נחום ברנע חודשה אחרי מלחמת יום הכיפורים, כאר מצאנו עצמנו באותה יחידת צנחנים במילואים. ג. הפעם האחרונה בה ממש שהינו בכפיפה אחת, היתה במלחמת לבנון, ב-1982, בפאתי צפון-מזרח, אי-שם בין קמד-א-לוז לסולטן יעקוב. מאז בעצם לא יצא לנו להפגש או לדבר זה עם זה. ג.אינני קורא את ידיעות אחרונות בקביעות, אלא לעת מצוא, כאשר אני מחפש ידיעה או מאמר או כתבה מסויימים. מכאן, שגם את מאמרי נחום ברנע אני קורא לעיתים נדירות בלבד. ד. יש לי קרבת משפחה פתלתלה ומרוחקת עם חנה זמר עורכת 'דבר' המיתולוגית, פטרוניתו המנוחה, ומורתו של נחום ברנע. אני צאצא ישיר של המהר"ל מפראג, שלדברי חנה זמר, גם היא מצאצאיו.
2. קנאתו של יואב יצחק - שאת דבריו אני קורא בענין ולעיתים הרבה יותר קרובות מאת דבריו של ברנע ! - העבירה אותו לעניות התרשמותי על דעתו.
3. לא כל 'קנאת סופרים תרבה חכמה'. זאת מוכיח יואב יצחק בדבריו האחרונים על ברנע.
4. רק כדוגמה אחת מכל השאר אליהן התייחס יצחק, ובעיקר - בכותרת: על פני הדברים כפי שמציגם יואב יצחק, בשיחתו של ברנע עם תיאודור אור אין לעניות שיפוטי משום "חשיפת מקור חסוי של עתונאי". לכל הפחות יש פה חוסר זהירות (אבל מי אני שאשפוט שופט העליון בדימוס) של השופט אור בדבריו, שניתן להסיק מדבריו גם ש"המהפיכה במיגזר הערבי" תהיה, אולי, בכך שיתברר שלא כל תלונותיהם של ראשי-המיגז הוכחו כנכונות, ומכאן - שהם יסולקו ממעמדם במיגזר... לצערי - לא ב'טוקבק' אני יכול להפליג בדיון בכל הדוגמאות. דני.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
דני ו.
|
|
|