|
|
נחום ברנע קיבל את פרס ישראל לתקשורת, , יואב יצחק, מה לעשות, עוד לא ! האם הוא מקנא, ולכן כותב את אשר הוא כותב ?!
בתגובה למאמר ארוך ומשמיץ של יואב יצחק ב-Nfc:
יואב יצחק שם לב שמשהו רע עובר על נחום ברנע - 31.3.2007
גילוי נאות: אני לא קורא דרך קבע את 'ידיעות אחרונות'. אני כן קורא את 'חדשות המחלקה הראשונה' בקביעות. לכן גם את מאמריו של נחום ברנע לא יוצא לי לקרוא בדרך כלל, את אלה של יואב יצחק כן.
עוד 2 גילויים נאותים: את נחום, על אפו העקום והפגם הקל בדבורו, הכרתי בשנות ה-50 בתיכון עירוני ה' בתל-אביב. (ברחוב מזא"ה, אז גם הרחוב בו שכנה מערכת עתון-הנייר שאני קורא בקביעות עד היום, נוסף ל-Nfc שבאינטרנט). בפעם הבאה שפגשתי בנחום ברנע היה ב'אפריקה', מעבר לתעלת סואץ, מייד אחרי הפסקת-האש ב-1973, כאשר בא, די נבוך וקצת מבוייש, לבקר את חבריו ליחידת הצנחנים במילואים, שהיו בין מקימי ראש-הגשר בליל-צליחת תעלת-סואץ, שאליהם הצטרפתי גם אני. נבוך ומעט מבוייש, משום שחנה זמר עורכת דבר המיתולוגית ומורתו, צוותה עליו עם פרוץ מלחמת יום-הכפורים להשאר במקום עבודתו בוושינגטון, ככתב 'דבר' שם, למרות שנפשו יצאה להצטרף אלינו. "זה מקום השירות שלך !" ציטט לנו נחום את דברי הבוסית שלו.
עוד פעם אחת פגשתי בו בשוליים הצפון-מזרחיים של הגיזרה שכבש צה"ל במלחמת לבנון הראשונה ב-1982. "בילינו" אז כשבועיים או יותר במקום שנקרא קמד-א-לוז, מול סולטן יעקוב המיתולוגית, ביחד עם עמיתינו צנחני-המילואים, בתצפיות, מארבים וסיורים, עד ש"זרקו" אותי משם, כי בעצם כבר היה לי 'פטור' משירות.
עכשיו אני מחפש את מספר הטלפון או כתובת ה-e-mail של נחום כדי לברך אותו על הפרס הנוסף שקיבל. בפעם הקודמת שחיפשתי, ובסוף לא העזתי להתקשר, היה כאשר נהרג בנו בפיגוע. מאז ועד היום אני חש לא בנוח כלפי נחום שלא התקשרתי. עכשיו אחפש ביתר נחישות. והכי חשוב: אני לא יכול שלא יכול להשוות את מידת 'נמיכות-הקומה', והצניעות האמיתית או המעט מעושה של נחום, לזחיחות-דעתם והתנאותם מעלינו ה קוראים של כמה מעתונאי-הצמרת האחרים.
ולזכור גם את הליכתו עם לוחמי 'אלכסנדרוני' במלחמת לבנון השנייה, בגיזרה המערבית, כדי "להיות עם החבר'ה בשטח" – מה שרק לוחם אמיתי יודע את פירושו. ובמבחן התוצאה - נחום ברנע קיבל עוד פרס. הפעם את פרס ישראל (רק ל'פוליצר' עוד נשאר לו לייחל) ומפי תום פרידמן את המחמאה: "שיכתבו על מצבתי את הכיתוב – כאן קבור הנחום ברנע של הניו-יורק טיימס !" ליואב יצחק (ולאמנון דנקנר ב'מעריב') נשאר רק להשמיץ, ולקנא ללא פרס.
אולי עכשיו אתחיל לחפש את מאמריו של ברנע ב'ידיעות' ביתר שאת. אגב - גילוי נאות שכמעט שכחתי: ב-1968-9 למדתי ביחד עם שמעון שיפר, עמיתו ושותפו של ברנע, בקורס לעורכי-עתונים ועתונאים. תראו לאן הגיעו שני אלה, ולאן אני. ירדתי לעסוק בחקלאות בערבה דני ואלה, יטבתה.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
דני ו.
|
|
|