|
|
סיפורים חלקיים פורסמו על מבצע "מטען", לפני שחקרתי את העניין, ואני הצלחתי לחבר את הפאזל לתמונה שלמה. לכן, אני חושב, שאוכל להבהיר כמה דברים.
א. פירוק המנהרה היה מסוכן, כיוון שחומר-הנפץ נרקב כבר, והיה עלול להתפוצץ מעצמו.
ב. הזחילה במנהרת הביוב אל המטען וממנו (כמה מאות מטרים בכל כיוון) הייתה בתנאים קשים, בחשיכה. בסיומה נותרו כמה חבלנים חולים במחלה, שאת גורמיה לא הצליחו לאתר.
ג. האוויר במנהרה, שהיה דלוח מלכתחילה, היה רווי באדים רעילים מחומר הנפץ, שהעלו מלאכותית את לחץ דמם של החבלנים לרמות גבוהות ביותר (בהרכבה ובפירוק).
למיטב ידיעתי, בחיל ההנדסה אין מצייינים את מבצע 'מטען' ואין מכירים אותו. הו לא יצר כל רושם ושום מיתוס, רק צל"ש שקרי ללבלר הרמטכ"ל (שלימים הפך לבכיר במשרד הביטחון - דבר שיכול להסביר את המרת צל"שו לעיטור).
הפירוק לא נעשה תחת אש, אך הוא חייב שיקול-דעת מקצועי אומץ ונחישות של החבלנים. הם קיבלו על כך מכתבי צל"ש, אך צה"ל העדיף להתעלם מהם, ולהתחשב רק במכתב לבכיר במשהב"ט.
אם נוצר כאן מיתוס - הרי זה מיתוס שלילי, שחיזק את הקביעה, שמי שמקורב לצלחת אוכל יותר, והכל שקר!
כל עיטור/צל"ש שניתנו על מצג-שווא הנו לדיראון עולם. אבל זה כלום לעומת הביזיונות המבצעיים, שמנחיל לנו חדשות לבקרים צבאנו.
לשאר דבריך אתייחס, ברשותך, מאוחר יותר.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
אביתר בן-צדף
|
|
|