|
|
לא ביילין הוא העבריין האמיתי והעיקרי, במקרה דנן. כולם ידעו שהוא ואחרים נפגשו עם נציגי אש"ף, פעם אחר פעם. העבריינים האמיתיים הם אלה המכנים עצמם "כלבי השמירה של הדמוקרטיה". הם ידעו ולא רק שלא עוררו מהומת אלוהים נגד העבריין הקטן בתחילת דרכו, אלא שנתנו פומבי לעבריינותו תוך הצגתה כמעשה נעלה, אמיץ וחכם וטוב ליהודים.
אילו היו תוקפים אותו על עבריינותו, והיו מנהלים קמפיין נגדו כפי שהם עושים נגד כל עבריין קטן מהימין, הוא וחבריו לא היו מעזים להמשיך בעבריינותם.
התקשורת גם אשמה בלעדית להפצת הגזענות ולהכפשת הדתיים, החרדים והמתנחלים. הם שנותנים את הבמה לכל הגזענים להשמיע את דבריהם ולהאשים מגזר מסויים מאוד בסחטנות, ואחר כך הם מתפלאים שאותם שכונו סחטנים שלא בצדק, טוענים שסטיגמה זו הודבקה להם מטעמי גזענות. אילו עשתה התקשורת את מלאכתה נאמנה ומייד תוקפת את מי שכינה את ש"ס סחטנים, ושואלת אותו מדוע הוא מדביק כינוי זה רק על דרישות ש"ס ולא הדביק כינוי זה על דרישות מפלגות אחרות, לא היתה ש"ס טוענת, ובצדק, שמדובר בסחטנות. אך כשהתקשורת מחרה מחזיקה אחרי מדביק התווית ומפיצה את הסטיגמה השקרית, אין מנוס מהמסקנה שאכן מניעים גזעניים בבסיס התנהגותה של התקשורת. התקשורת יכולה להמית את השד העדתי במחי החלטה אחת והיא לתקוף כל פוליטיקאי שטוען כלפי חבירו שהוא סחטן. להוציא את המונח "סחטן" מהלקסיקון.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
רחמים
|
|
|